Chasidut על שמות 3:5

וְזֶה בְּחִינַת תְּחִלַּת הִתְגַּלּוּת לְמֹשֶׁה שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי מַרְאֵה הַסְּנֶה שֶׁרָאָה וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁה' יִתְבָּרַךְ נִתְגַּלָּה לוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה מִשּׁוּם עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה וְכוּ', הַיְנוּ כִּי הַסְּנֶה הוּא בְּחִינַת הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁמַּכְנִיסִים הַכּוֹפְרִים עַל ה' יִתְבָּרַךְ וְעַל מְקֹרָבָיו הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִתְגַּלָּה אֵלָיו ה' יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וְרָאָה מֹשֶׁה שֶׁהַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, הַיְנוּ שֶׁאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת דַּעַת הַתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת רִשְׁפֵּי אֵשׁ, בְּחִינַת הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ וְכוּ', שֶׁזֶּה הָאֵשׁ עוֹסֵק תָּמִיד לְבַעֵר וּלְכַלּוֹת אֶת הַסְּנֶה וְכָל הַחוֹחִים וְהַקּוֹצִים, דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל כָּל הַכְּפִירוֹת וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי עֲדַיִן נִשְׁאָרִים קֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת וְעַקְמוּמִיּוּת בַּלֵּב. וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּא מֹשֶׁה הַרְבֵּה וְאָמַר (שְׁמוֹת ג, ה), "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה". הֱשִׁיבוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וְכוּ'". הַיְנוּ שֶׁבִּעִנְיַן הַשָֹּגַת הַמַּקִּיפִים יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת בְּלִי שִׁעוּר, כִּי הֵם כָּל קִבּוּל הַשָֹּכָר שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ, כִּי הַשָֹּגַת הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת לֶעָתִיד לָבוֹא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל צַדִּיק נִכְוָה מֵחֻפָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכָל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִשִֹּכְלִיּוּת הַמַּקִּיפִים שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְהַשִֹּיגָם, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּשִֹּיג אֵיזֶה מַקִּיפִים, עֲדַיִן יֵשׁ מַקִּיפִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא הִשִֹּיגָם עֲדַיִן וּמִשָּׁם בָּאִים גַּם עָלָיו קֻשְׁיוֹת וּמְבוּכוֹת וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, עַד שֶׁיֵּשׁ מַקִּיפִים גְּבוֹהִים וְנִשְֹגָּבִים כָּל כָּךְ שֶׁגַּם הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאֹד בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה עֲדַיִן הוּא צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁיַּשִֹּיג גַּם אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים וְכוּ'. וְזֶה שֶׁהֵשִׁיב ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ. וְאִיתָא בַּתִּקּוּנִים; שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁיַּפְשִׁיט לְעַצְמוֹ גּוּפָא דְּנַגְעָא בֵּיהּ בַּת פַּרְעֹה וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁהֵשִׁיב לוֹ; שֶׁאֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבַעֵר הַסְּנֶה וְהַקּוֹצִים, שֶׁהֵם כָּל הַמְּבוּכוֹת, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיַּפְשִׁיט מִמֶּנּוּ גּוּפוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁבְּוַדַּאי כְּבָר הָיָה גּוּפוֹ קָדוֹשׁ מְאֹד בִּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה אֲחִיזָה מִנְּגִיעַת בַּת פַּרְעֹה, צָרִיךְ עַתָּה לְהַפְשִׁיט הַכֹּל מִכֹּל וָכֹל כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשִֹּיג מַקִּיפִים גְּבוֹהִים כָּאֵלּוּ, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר הָעָם בְּנֵי יִשְֹרָאֵל שֶׁלֹּא נִתְקַּדְּשׁוּ עֲדַיִן כָּרָאוּי כְּלָל, שֶׁבְּוַדַּאי עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִזְכּוֹת לְהַשָֹּגַת הַמַּקִּיפִים בִּשְׁלֵמוּת וּבִשְׁבִיל זֶה בָּאִים עֲדַיִן עַל דַּעְתָּם קֻשְׁיוֹת וּבִלְבּוּלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת סְנֶה וְחוֹחִים וְקוֹצִים וְכוּ'. וְעַל-כֵּן הַסְּנֶה בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת שֶׁמְּגַלִּין הַצַּדִּיקִים, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, וּמְנַקְּבִים וְעוֹקְצִים אֶת הַדַּעַת וְהַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי עַל-יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת סְנֶה וְקוֹצִים כַּנַּ"ל, כִּי הַכֹּל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ לְהַפְשִׁיט אֶת גּוּפָם כְּלָל וְלֹא קִדְּשׁוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת כָּרָאוּי וְכַנַּ"ל:

וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב), ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). כבר בארנו הפסוקים האלו באר היטב (בפרשת נח בד"ה בב"ר (פל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך עיין שם). ועתה נאמר בדרך אחר, דהנה כמו שנודע שלמעלה בעת עליית הצדיק, חוזרין ומפשפשין אחריו דאולי לעליה זו אינו מזוכך, ככה הצדיקים בעולם הזה בעת עלותם לאיזה מדריגה, הם עושים תשובה מחדש. והנה משה היה כולו טוב, אך ענותנותו הרבתו לחשוד עצמו, והנה במראה זו נתחדש למשה מדריגת הנבואה, והיה בסנה מחמת עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי היה המראה עבור ישראל (עיין שמו"ר פ"א ה'). אבל קודם ששמע משה מהות המראה, חשב שהוא לרמז כי אף שבוער בו אש ה', עדיין לא כילה הקוצים מן גופו. והיינו וירא משה, ר"ל הבין והנה הסנה בוער באש ואף על פי כן הסנה איננו אכל, ועל כן אמר אסורה נא, ר"ל לשון תשובה כמו סור מרע (תהלים לד טו), ואראה את המראה וגו', ר"ל שאזכה למדריגה זו, כי מדוע לא יבער וגו' הלא לא בשמים היא. וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), ר"ל כדי לראות והיה קשה בעיניו ית' צערו של צדיק, על כן אמר לו אל תקרב הלום ר"ל לבחינה זו (שמות ג ה), כי המקום ר"ל מדריגה כמו שמבואר במורה נבוכים, אדמת, ר"ל שאפילו האדמה שבך הוא הגוף קדש הוא, רק מה שנראה לו בסנה, ביאר אחר כך הנה צעקת בני ישראל וגו' (שמות ג ט), והבן.

ובאופן אחר י"ל כי באמת נאמר למשה (שמות לב ז) לך רד, כלום נתתי לך גדולה וכו' (ברכות ל"ב ע"א), אף שמשה היה כדאי בעצמו, מכל מקום כל השפעת הנבואה בזו חייבה חכמתו ית' בשביל ישראל שבאותו הדור, שהיו ס' רבוא כולל כל הפרצופים ובהם היו כל הנשמות כנודע. והנה כל עלול לעילתו יקרא ארץ לנגד עילתו שמושפע ממנו, ועל כן נקראת השכינה אר"ץ, וכן מדרגה תחתונה לעליונה ממנה. והנה היה נצרך כאן להלהיב לב משה שירצה בשליחות, על כן כשאמר משה אסורה נא ואראה וגו' (שמות ג ג), תלה הראיה בעצמו נאמר (שמות ג ד) וירא ה', ר"ל השם בחר (על דרך רואה אני את דברי אדמון, כתובות ק"ח ע"ב) כ"י ס"ר, ר"ת כ"נסת י"שראל ס"מך ר"יבוא לראות, על כן נאמר למשה (שמות ג ה) אל תקרב הלום, כי המקום ר"ל המדריגה אשר אתה עומד עליו כנ"ל, הוא אדמת קדש, והבן.