מדרש על שמות 30:19

[ט] ר' מני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן ובכולהן כת' בהן מיתה. על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש כת' בהן מיתה, דכת' יין ושכר אל תשת וג' (ויקרא י:ט). ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים, דכת' ורחצו אהרן ובניו ממנו וג' (שמות ל:יט), וכת' בהם בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו (שם כ). ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכת' בהם מיתה, דכת' והיו על אהרן ועל בניו בבאם וג' (שמות כח:מג). וכי מה היו חסירים, א"ר לוי מעיל היו חסרין, וכת' בו מיתה, דכת' והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וג' (שם כח:לה). ועל ידי שלא היו להם בנים וכת' בהם מיתה, דכת' וימת נדב ואביהוא לפני י"י בהקריבם אש זרה לפני י"י וג' (במדבר ג:ד). אבא חנון או' על ידי שלא היו להם נשים, דתנינן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז:ו), היא אשתו. א"ר לוי שחצי' היו, הרבה נשים היו יושבות עגומות ממתינות להם ומה היו אומ', אחי אבינו מלך, אחי אמינו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סגני כהונה, איזו אשה הוגנית לנו. ר' מנחמא בשם ר' יהוש' בר נחמיה למה כת' בחוריו אכלה אש (תהלים עח:סג), בשביל ובתולותיו לא הוללו (שם). ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהוא וג' (שמות כד:א), מלמד שהיה משה ואהרן מהלכין תחלה ונדב ואביהו הולכים אחריהן ואמרו עוד שני זקנים הללו מתו ואנו נוהגים בשררה על הציבור תחתיהן. ר' יודן בשם ר' איבו א' בפיהם אמרו זה לזה, ר' פינחס א' בליבם הירהרו. א"ר ברכיה א' להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום (משלי כז:א), הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם שטיחים על גבי אימותיהן. ועוד מן הדה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו וג' (שמות כד:יא), א"ר פנחס מיכן שהיו ראויין להשלחת יד. א"ר הושעיה וכי קולורין עלת עמהן לסיני דאת אומ' ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שם שם), אלא מלמד שזינו עיניהם כלפי שכינה כאדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ר' יוחנ' א' אכילה ודייה, דכת' באור פני מלך חיים (משלי טז:טו), א"ר תנחומה מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזינו עיניהם מן השכינה. ר' יהוש' דסכנין בשם ר' לוי משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה. לא זן עיניו מן השכינה מנין, דכת' ויסתר משה פניו (שמות ג:ו). נהנה מן השכינה מנ', דכת' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שם לד:כט). ד"א ויסתר משה פניו כי ירא (שם ג:ו), ויראו מגשת אליו (שם לד:ל). מהביט (שם ג:ו), ותמונת י"י יביט (במדבר יב:ח). נדב ואביהוא זינו עיניה' מן השכינה ולא נהנו מן השכינה. ועוד מן הדה וימת נדב ואביהוא לפני י"י (במדבר ג:ד), א"ר יוחנן וכי לפני י"י מתו, אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין בחיי אביהן. ר' נחמן דיפו בעא קומי דר' פנחס בר חמא בשם ר' סימון הכא את אמר לפני י"י (ויקרא י:ב) לפני י"י (במדבר ג:ד), שני פעמים, ולהלן את אומ' על פני אהרן אביהם (שם), פעם אחת, אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כפליים כאביהם. במדבר סיני (שם), וכי במדבר סיני מתו, אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסים שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבינים שלו דבר של זינו מייא. א' המלך אם הורגן אני עכשיו הרי אני מערבב שמחת בתי, למחר באה שמחתי ומוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך א' הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו הרי אני מערבב שמחת תורה, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה, הד"ה דכת' ביום חתונתו (שה"ש ג:יא), זה סיני, וביום שמחת לבו (שם), זה אהל מועד.