מדרש על שמות 33:3

פרק ראשון: כיצד אדם מת באין אליו מלאכי הרקיע, אחד ממלאכי השרת ואחד ממלאכי מות ואחד סופר ואחד שממונה עמו ואומרים לו קום הגיע קצך (גירסא אחרת: מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו), אומר להם עדיין לא הגיע קצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך (נוסחא ב׳: מיד מזדעזע ונופל על פניו), ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים, לבושו אש כסותו אש כלו אש, וסכין בידו וטפה של מרה תלוי בו, ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקב״ה בעצמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג ג׳), בחייהם אינם רואים אבל רואים במיתתם, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כ״ב ל׳). מיד מעיד והקב״ה חותם. אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, אם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגביר יצרו. מכאן אמרו חז״ל אפילו בפטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו. ר״א בן יעקב אומר כשם שמקשה ערפו בעוה״ז כך מקשה ערפו בשעת פטירתו שעומד בדין שנאמר רשע יראה וכעס וגו׳ (שם קי״ב י׳). בשעת פטירתו של צדיק מהו אומר הצדיק אבד וגו׳ (ישעיהו נ״ז:א׳), ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר ובליעל כקוץ מונד וגו׳ (ש״ב כ״ב).

רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבָּנָן. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִמַּה שֶּׁהִכְנַסְתָּנוּ לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, לְאַרְעָא טָבְתָא דְּאִיתְקְרִיאַת מַשְׁכְּנוּתָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מִמַּה שֶּׁנָתַתָּ לָנוּ אַרְעָא טָבְתָא רַבְּתָא דְּאִיתְקְרִיאַת מַשְׁכְּנוּתָא, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין מִמַּה שֶּׁהִשְׁרֵיתָ שְׁכִינָתְךָ בְּתוֹכֵנוּ, כְּדִכְתִיב (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין חוֹרִי, עַל שֶׁסִּלַּקְתָּ שְׁכִינָתְךָ מִתּוֹכֵנוּ, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁכָּל צָרוֹת שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל לֹא נִתְאַבָּלוּ, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה (שמות לג, ג): כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, מִיָּד וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זַיִן שֶׁנָּתַן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּחוֹרֵב וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ הָיָה חָקוּק עָלָיו, וּכְשֶׁחָטְאוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נֻטַּל מֵהֶם, כֵּיצַד נֻטַּל מֵהֶם, רַבִּי אַיְבוּ וְרַבָּנָן, רַבִּי אַיְבוּ אָמַר מֵאֵלָיו הָיָה נִקְלַף, וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָךְ הָיָה יוֹרֵד וּמְקַלְּפוֹ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּלוּם הָאִשָּׁה מִתְקַשֶּׁטֶת אֶלָּא לְבַעְלָהּ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְהוּטִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי שְׁכִינָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, לְגִנּוּנוֹ.

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (ירמיה ג, יט כ): וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ. וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים, כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם לֹא שֶׁתִּתְּנוּ שְׂכָרִי אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ מְכַבְּדִים אוֹתִי כְּבָנִים וְקוֹרְאִים אוֹתִי אֲבִיכֶם, (ירמיה ג, יט): וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי, וּמַה נִּסִּים עָשִׂיתִי לִבְרִיָה בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִכֶּם, שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם שֶׁהֱיִיתֶם מְהַלְּכִים אַחֲרַי וַאֲנִי מְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וּמֵאִיר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי לִי, וְאַתֶּם מָה עֲשִׂיתֶם, אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ, מֵאִישָׁהּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מֵרֵעָהּ, לָמָּה, אֶלָּא אָדָם שֶׁהוּא נוֹטֵל אִשָּׁה וְעוֹשֶׂה עִמָּהּ יָמִים הַרְבֵּה אֲפִלּוּ הֶעֱנִי אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ כּוֹפֶרֶת בּוֹ אֶלָּא אוֹמֶרֶת בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עָשִׁיר הֶאֱכִילַנִי וְהִלְבִּישַׁנִי, וְעַכְשָׁיו שֶׁהֶעֱנִי אֵינִי כּוֹפֶרֶת בּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא זוֹנָה אִם נָתַן לָהּ הֲרֵי הִיא מוֹדָה לוֹ, וְאִם לֹא נָתַן לָהּ אֵינָה מַכֶּרֶת אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ. דָּבָר אַחֵר, הַזּוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אוֹהֵב וְהוּא מְכַבְּדָהּ בְּחֵפֶץ, הִיא מַרְאַתּוֹ לְחַבְרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת רְאוּ כַּמָּה כִּבְּדַנִּי אוֹהֲבִי, וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֶלָּא עָשִׂיתִי לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁהָיוּ עַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אֶתְכֶם וְהַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלָה וְהַשְֹּׂלָיו מָצוּי, וְלֹא קִלַּסְתֶּם אוֹתִי וְלֹא הֱיִיתֶם כַּזּוֹנָה לְקַלֵּס אֶתְנָן [על פי (יחזקאל טז, לא)]: שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ו): וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַף אֲנִי (שמות לג, ג): כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ.