מדרש על שמות 34:4

ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר, שנאמר וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים (שמות כד טז), לטהרו למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וגו', ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (שם), בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם וגו' (שם לב ל), עלה בשמנה עשר בתמוז, וביקש רחמים על ישראל, דכתיב ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' וגו' (דברי ט כה), באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות ולעלות, שנאמר בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ (שם י א), ירד בעשרים ושמנה באב ופסל שני לוחות, שנאמר ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר וגו' (שמות לד ד), ועלה בעשרים ותשעה באב ונשנית לו תורה פעם שניה, שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וגו' לא אבה ה' השחיתך (דברים י י), כימים הראשנים, מה הראשונים מרוצין, אף שניים מרוצין, אמור מעתה אמצעיים בכעס, ירד בי' בתשרי והוא היה יום הכיפורים, ובישרם שנתרצה לפני המקום, שנאמר וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו (שמות לד ט), לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם (ויקרא טז לד), ויהי ברדת משה וגו', וישבו אליו וגו', ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום וגו' (שמות לד), מה צום, צום לעשות את המשכן, התחילו לעסוק במלאכת המשכן, ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וגו' (שם לה כא), וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אתם משה (שם לט מג), מה ברכה ברכם, אמר להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נעם אדני אלהינו עלינו וגו' (תהלים צ יז), רבי מאיר אומר לא כן אמר להם, אלא ה' אלהי אבותכם יסף עליכם וגו' (דברים א יא), אמר להם אשריכם ישראל שזכיתם לעבודת המשכן, וכשם שזכיתם לכך, כך תזכו שינתן לכם בית הבחירה ושתשרה שכינה בתוככם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח):

אמר רב אדא בר אהבה משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד. בהשכמה עלה דכתיב (שמות לד ד) וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני. בהשכמה ירד דכתיב (שם יט כד) לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. מקיש ירידה לעליה מה עלייה בהשכמה אף ירידה בהשכמה. ת״ר בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא דכ״ע בר״ח אתו למדבר סיני כתיב הכא (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (שם יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים. מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. ודכ״ע בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא (שם כ ח) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (שם יג ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו׳ מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעה דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא אמר להו (שם יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (דף פז) בתלתא אמר להו מצות הגבלה בד׳ עבוד פרישה. ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ובתלתא א״ל ואתם תהיו לי בד׳ א״ל מצות הגבלה בה׳ עבוד פרישה מיתיבי (שם יט) וקדשתם היום ומחר קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחר הוסיף משה מדעתו דתניא ג׳ דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב״ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש״מ תרי יומי לבר מהאידנא. ומנא לן דהסכים הקדוש ברוך הוא עמו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. פירש מן האשה מאי דרש נשא ק״ו בעצמו אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה (שם) אל תגשו אל אשה אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה. ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו דכתיב (דברים ה כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדו. ואית דאמרי (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו. שבר את הלוחות מאי דרש. אמר ומה פסח שהוא חד מתרי״ג מצות אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נבר לא יאכל בה התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה וכמה ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו שנאמר (שם לד א) אשר שברת ואמר ריש לקיש יישר כחך ששברת. ת״ש (שם יט יא) והיו נכונים ליום השלישי קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו:

נב אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מֹשֶׁה, בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה, וּבְהַשְׁכָּמָה יָרַד. בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה, דִּכְתִיב: (שמות ל״ד:ד׳) "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר־סִינַי". בְּהַשְׁכָּמָה יָרַד, דִּכְתִיב: (שם יט) "לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ", מַקִּישׁ יְרִידָה לַעֲלִיָּה, מָה עֲלִיָּה, בְּהַשְׁכָּמָה, אַף יְרִידָה, בְּהַשְׁכָּמָה. [לָמָה לֵיהּ לְמֵימְרָא לְהוּ? וְהָא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵן, וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם. הָא אָמַר רָבָא: אִם הָיָה בַּיִת אָפֵל, מֻתָּר. וְאָמַר רָבָא, וְאִיתֵימָא רַב פָּפָּא: תַּלְמִיד חָכָם מַאֲפִיל בְּטַלִיתוֹ וּמֻתָּר. וְהָא טְבוּלֵי־יוֹם נִינְהוּ? אַבַּיֵּי בַּר רַבִּין וְרַב חֲנִינָא בַּר אַבִּין, דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: נִתְּנָה תּוֹרָה לִטְבוּל־יוֹם. יָתִיב מְרֵימַר וְקָאָמַר לָהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לִמְרֵימַר: נִתְּנָה קָאָמַרְתְּ, אוֹ 'רְאוּיָה' קָאָמַרְתְּ? אָמַר לֵיהּ: 'רְאוּיָה' קָאֲמִינָא. וְלִיטְבְּלוּ בֵּינִי שִׁימְשֵׁי, וְלִיקַבְּלוֹ תּוֹרָה בֵּינִי שִׁימְשֵׁי! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: (ישעיהו מ״ח:ט״ז) "לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֶּתֶר דִּבַּרְתִּי". וְלִיטְבְּלוּ בְּצַפְרָא דְשַׁבְּתָא, וְלִיקַבְּלוּ תּוֹרָה בְּצַפְרָא דְּשַׁבְּתָא! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁלֹּא יְהֵא הַלָּלוּ הוֹלְכִין לְקַבֵּל תּוֹרָה, וְהַלָּלוּ הוֹלְכִין לִטְבִילָה]. תָּנוּ רַבָּנָן: בְּשִׁשִּׁי בַּחֹדֶשׁ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵי עָלְמָא, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אַתּוּ לְמִדְבַּר סִינַי, כְּתִיב הָכָא: (שמות י״ט:א׳) "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינַי", וּכְתִיב הָתָם: (שם יב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". מַה לְּהַלָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף כָּאן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּדְכוּלֵי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כְּתִיב הָכָא: (שמות כ׳:ח׳) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקָדְשׁוֹ", וּכְתִיב הָתָם: (שם יג) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה" וְגוֹ'. מַה לְּהַלָּן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, אַף כָּאן בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם. כִּי פְּלִיגֵי, בִּקְבִיעָא דְּיַרְחָא, רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: בְּחַד בְּשַׁבָּא אִיקְבַּע יַרְחָא, וּבְחַד בְּשַׁבָּא לָא אָמַר לְהוּ וְלָא מִידִי, מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא. בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אָמַר לְהוּ: (שם יט) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים". בִּתְלָתָא (בשבא) אָמַר לְהוּ מִצְוַת הַגְבָּלָה, בְּאַרְבָּעָה עָבוּד פְּרִישָׁה. וְרַבָּנָן סַבְרֵי: בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא אִיקְבַּע יַרְחָא, בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא לָא אָמַר לְהוּ וְלָא מִידִי, מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא, וּבִתְלָתָא אָמַר לְהוּ: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי". בְּאַרְבָּעָה, אָמַר לְהוּ מִצְוַת הַגְבָּלָה, בַּחֲמִשָּׁה, עָבוּד פְּרִישָׁה. מֵיתִיבִי: (שמות י״ט:י׳) "וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר", קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לְךְ רַבִּי יוֹסֵי: יוֹם אֶחָד הוֹסִיף מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ, דְּתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, וּפֵרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, וְשִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת. הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ, מַאי דָּרַשׁ? "הַיּוֹם וּמָחָר", הַיּוֹם כְּמָחָר, מַה לְּמָחָר, לֵילוֹ עִמּוֹ, אַף הַיּוֹם, לֵילוֹ עִמּוֹ. וְלֵילְיָא דְּהָאִידְנָא נָפַק לֵיהּ, שְׁמַע מִינָהּ: תְּרֵי יוֹמֵי לְבַר מֵהָאִידְנָא. וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמוֹ? דְּלָא שָׁרְיָא שְׁכִינָה עַד צַפְרָא דְּשַׁבְּתָא. וּפֵרַשׁ מִן הָאִשָּׁה, מַאי [דָּרַשׁ]? נָשָׂא קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמַה יִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא דִּבְּרָה שְׁכִינָה עִמָּהֶם אֶלָּא שָׁעָה אַחַת, וְקָבַע לָהֶם זְמַן, אָמְרָה תּוֹרָה: (שם) "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה". אֲנִי, שֶׁכָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת עִמִּי, וְאֵינוֹ קוֹבֵעַ לִי זְמַן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ? דִּכְתִיב: (דברים ה׳:כ״ח) "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי". וְאִית דְּאַמְרֵי: (במדבר י״ב:ח׳) "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת, מַאי דָּרַשׁ? אָמַר: וּמַה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִתַּרְיַ"ג מִצְווֹת, אָמְרָה תּוֹרָה: (שמות י״ב:מ״ג-מ״ד) "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ", הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ [כָּאן], וְיִשְׂרָאֵל מוּמָרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּמְנָא לָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לד) "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ", וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ. תָּא שְׁמַע: (שם יט) "וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי", קַשְׁיָא לְרַבִּי יוֹסֵי. הָא אַמְרִינָן: יוֹם אֶחָד הוֹסִיף מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ.