מדרש על שמות 4:7

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה' בִּי ה', אָמַר משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אֲדוֹן הָעוֹלָם וּבִי אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶהְיֶה שָׁלִיחַ, הֲרֵי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וגו'. אָמְרוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה יָמִים קֹדֶם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ עַד מַעֲשֵׂה הַסְּנֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, חַד. מִתְּמוֹל, שְׁנַיִם. גַּם, שְׁלשָׁה. מִשִּׁלְשֹׁם, אַרְבָּעָה. גַּם, חֲמִשָּׁה. מֵאָז, שִׁשָּׁה. דַּבֶּרְךָ, שִׁבְעָה. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן, אָמַר משֶׁה אֲנִי אֵינִי אִישׁ שֶׁל דְּבָרִים, וְאֵינִי רוֹאֶה כָּאן דְּבָרִים, כִּי הָאָדָם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ עֶבֶד הוּא וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מוּסָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט, יט), בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד, [נסח אחר: אם איני הולך לרדותו איני הולך, מיד ויאמר ה' וכו'] אִם אֲנִי הוֹלֵךְ לְרַדּוֹתוֹ אֲנִי הוֹלֵךְ מִיָּד.

מַה חֲרוֹן אַף הָיָה שָׁם, שֶׁנִּטְלָה כְּהֻנָּה מִמּשֶׁה וְנִתְּנָה לְאַהֲרֹן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי, וְכִי מֵאַחַר שֶׁאָמַר: אָחִיךָ, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לֵוִי, אֶלָּא אָמַר לוֹ רָאוּי הָיִיתָ לִהְיוֹת כֹּהֵן וְהוּא לֵוִי, וּלְפִי שֶׁאַתָּה מְסָרֵב עַל דְּבָרַי, תִּהְיֶה אַתָּה לֵוִי וְהוּא כֹהֵן, יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, לְפִי שֶׁאָמַרְתָּ: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, לְכָךְ דַּבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וּמַה שֶּׁאַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא מֵצֵר לֹא כֵן אֶלָּא שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי הַלֵּב שֶׁשָֹּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, ל): וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן, מַה שֶּׁאַתָּה מִתְיָרֵא לְדַבֵּר כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, אֲנִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ. וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה, לִמְתוּרְגְּמָן. וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָחִיךָ הַגָּדוֹל מִמְּךָ, יִהְיֶה מוֹרָאֲךָ עָלָיו. מִכָּאן אָמְרוּ מוֹרָה רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁמּוֹרָאִי עָלֶיךָ כָּךְ מוֹרָאֲךָ עָלָיו. וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ. אָמַרְתָּ (שמות ד, י): לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי, (משלי כט, יט): בִּדְבָרִים לֹא יִוָּסֶר עָבֶד, מָה עוֹשִׂין לְעֶבֶד רוֹדִין אוֹתוֹ בְּמַקֵּל, כָּךְ אַתָּה קַח אֶת הַמַּטֶּה שֶׁתְּיַסְּרֶנּוּ בוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.

ויוציאה מחיקו. מכאן שמדה טובה ממהרת לבוא יותר מדת הפורענות: