מדרש על שמות 5:21

ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם (שם שם כ). אלו דתן ואבירם שכתיב ואבירם שכתיב בהם יצאו נצבים (במדבר טז כז), ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט (שמות ה כא), אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום אמרו לו ישראל למה אנו דומין, לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו, מה עשה הזאב ביקש לבקע את השה מבין הרועה, הגיע השה בסכנה, כך אמר משה לפני הקב"ה, לבין פרעה ובינך אנו מתים, שנאמר אשר הבאשתם את ריחנו וגו' (שם).

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, אִם בֶּאֱמֶת בָּאתֶם מִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ וּבֵין פַּרְעֹה, וְאִם מֵעַצְמְכֶם בָּאתֶם יִשְׁפֹּט ה' בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִן הַמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ מַכִּין אוֹתָם הָיָה רֵיחָן מַבְאִישׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ מְשַׁקְעִין בַּבִּנְיָן הָיוּ מֵתִים וְרֵיחָן מַבְאִישׁ. וְרַבִּי חִיָּא אָמַר מָשָׁל לִנְבֵלָה שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּזָוִית וְעָפָר מְכֻסֶּה עָלֶיהָ וְאֵין רֵיחָהּ עוֹלֶה, וּבָא אַחֵר וְגִלָּה אוֹתָהּ וְהָלַךְ רֵיחָהּ. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה, משֶׁה, רֵיחַ הָיָה בְּיַד מִצְרַיִם שֶׁאֲנַחְנוּ עֲתִידִין לִגָּאֵל, וּבָאתֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ. לָתֵת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַבִּי שָׁלוֹם אָמְרוּ לוֹ לְמשֶׁה לְמָה אָנוּ דּוֹמִין לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטֹּל אוֹתוֹ, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרָיו לְהַצִּילוֹ מִפִּי הַזְּאֵב, בֵּין הָרוֹעֶה וּבֵין הַזְּאֵב נִבְקַעַת הַשֶֹּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל משֶׁה מִבֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים.

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, ז): כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, כְּשֶׁחָכָם מִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים הַרְבֵּה מְעַרְבְּבִין אוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה, וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מַתָּנָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר, כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, הַמִּתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי צִבּוּר מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁשִּׁים הֲלָכוֹת לִמְדַנִי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פְּדָיָה בַּחֲרִישַׁת הַקֶּבֶר, וְכֻלָּן נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי צִבּוּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם, זֶה משֶׁה. עוֹשֶׁק שֶׁעָשְׁקוּ אוֹתוֹ דָתָן וַאֲבִירָם, יְהוֹלֵל חָכָם, עִרְבְּבוּ אוֹתוֹ. וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה, וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהָיָה משֶׁה מִתְאַבֵּד, אֶלָּא הֵם שֶׁהִקְנִיטוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ (שמות ה, כא): יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, וְאַף הוּא מַקְפִּיד וְאוֹמֵר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הִכְתַּבְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עָנָו וְאַתָּה מַקְפִּיד עַל דְּבָרַי, חַיֶּיךָ יֵשׁ לְךָ לֵידַע, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז, ח): טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹבָה אַחֲרִיתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵרֵאשִׁית שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ו, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי בָּשָׂר וָדָם אֲנִי בְּמִדּוֹתַי שֶׁאֵינִי מְרַחֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: אֱלֹהִים עַל הַמִּצְרִיִּים, אֲנִי ה', עַל יִשְׂרָאֵל.