מדרש על שמות 7:7

יש תפלה שנענית למאה שנה, מנין מאברהם, שנאמר ואברהם בן מאת שנה (בראשית כא ה). ויש תפלה שנענית לתשעים שנה, מנין משרה, שנא' ואם שרה הבת תשעים וגו' (שם י זיז). ויש תפלה שהיא נענית לשמונים שנה, שנא' ומשה בן שמונים שנה (שמות ז ז): ויש תפלה שהיא נענית לשבעים שנה, שנא' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמי' כט י): ויש תפלה שהיא נענית לששים שנה, שנא' ויצחק בן ששים שנה (בראשית כה כו). ויש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה, משמואל ע"ה שאמרה חנה וישב שם עד עולם (ש"א א כב), ואין עולמו של לויים אלא עד חמשים שנה שנא' ומבן חמשים שנה (במדבר ח כה), ויש תפלה עד ארבעים שנה, שנאמר ויהיה יצחק בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כח כ). ויש תפלה עד שלשים שנה, שנאמר ויוסף בן שלשים שנה (שם מא מו): ויש תפלה עד עשרים שנה, שנאמר זה (לי) עשרים שנה (שם לא לח). ויש תפלה עד עשר שנים מהגר, שנא' מקץ עשר שנים (שם טז ג). ויש תפלה עד שנה משונמית שנאמר כעת חיה את חובקת בן (מ"ב ד טז): ויש תפלה שהיא נהנית עד ארבעים יום, שנאמר ואתנפל לפני ה' (גבראשונה) [כראשונה] את ארבעים יום (דברים ט יח) ויש תפלה שהיא נענית עד עשר ימים מנבל, שנאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל (ש"א כה לח). ויש תפלה שהיא עד שבעה ימים, [שנאמר] ותסגר מרים [מחוץ למחנה] שבעת ימים (במדבר יב טו). ויש תפלה עד שלשה ימים, שנאמר ויתפלל יונה וגו' (יונה ב ב). ויש תפלה עד שעה, שנאמר ענני ה' ענני (מ"א יח לז). ויש תפלה שלא תצא מפי אומרה עד שנענית, שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי (שמות יד טו) אבל תפלתו של יוסף היתה לשתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים:

ויקח את בת לוי. זו יוכבד בת לוי, ומנלן דבת ק"ל שנה היתה, דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), הורתה היתה בדרך ולידתה היתה במצרים, וישראל לא היו במצרים זולתי ר"י שנה, צא מהם פ' שנה משנולד משה עד שיצא, דכתיב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמונים בדברם אל פרעה (שמות ז ז), נמצאת נשארו ליוכבד ק"ל שנה:

דבר אל בני ישראל ויסעו, ויען משה לפני הקב״ה רבש״ע ואני מה אעשה? אמר לו טול המטה אשר נתתי לך ולך אל הים בשליחותי ואמור לו אני שלוחו של יוצר בראשית, גלה דרכיך לבני שיעברו בך. מיד הלך משה אל הים ואמר לו דברי הקב״ה. ויען הים אל משה לא אעשה כדבריך לפי שאתה ילוד אשה, ולא זו בלבד אלא שאני גדול ממך שלשה ימים שאני נבראתי ביום השלישי ואתה לא נבראת עד יום הששי (עי' ערך הלל צד 130). מיד השיב משה דברי הים אל הקב״ה, ואמר לו הקב״ה עבד המסרב ברבו מה עושין לו? אמר לו משה מלקין אותו במטה. א״ל הקב"ה אף אתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, מיד ויט משה את ידו על הים ויבקעהו, והיו יראין ישראל לבא בים עד שקפץ נחשון בן עמינדב וירד תחלה בים (עי' סוטה ל״ז. שמות רבה פכ״ג ופרקי דר"א פמ"ב), ואחריו באו כל ישראל תוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ויושע ה׳ וגו', אמרו חכמינו ז״ל וכי ישראל היו מסורים ביום ההוא ביד מצרים שהוא אומר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים? אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי דין עליהם, אם רצונך יבא מיכאל שר של ישראל וידון עמי לפניך. באותה שעה אמר הקב״ה למיכאל צא לדון עמו לפני. פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה ואמר רבון העולמים אתה גזרת על אומה זו שיהיו משועבדים תחת יד אומתי ארבע מאות שנה ועדיין לא עברו מהם אלא שמונים ושש שנים מיום שנולדה מרים (כשנולד משה היתה אז מרים ה' שנים כדאיתא בשמות רבה פ״א וכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה - שמות ז׳:ז׳), וי״ב חדש שמשו המכות כדאיתא בעדיות פ״ב), ולפיכך נקראת מרים ע״ש שמררו המצריים את חייהם, וכשם שאתה קיים כך תהא גזירתך קיימת, ועדיין לא הגיע זמן יציאתם. כששמע כך מיכאל נשתתק ולא היה לו מענה לעוזא, ביקש עוזא רשות להחזיר את ישראל למצרים, כיון שראה הקב״ה שהיה רוצה להחזיר את ישראל למצרים אמר לו מפני מה אתה רוצה להחזיר את בני למצרים לעבוד את בניך? כלום נתחייבו בני לעבוד את בניך אלא בעבור דבר אחד שדבר אברהם אביהם בשעה שאמרתי לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, ואמר לפני רבון העולמים במה אדע כי אירשנה, ועל זה אמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, כלום אמרתי לו גרים יהיו בארץ מצרים? לא אמרתי אלא בארץ לא להם; גלוי וידוע שמיום שנולד יצחק היו גרים, וכבר עברו אותן ארבע מאות שנה ואין לך עוד רשות לשעבד אותם, וזה שאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.