מדרש על שמות 8:22

והיה לכם למשמרת. להוציא פסח דורות שפסח מצרים מקחו מבעשור ופסח דורות כל זמן שירצו ולמה נאמר, לפי שהוא אומר משכו וקחו לכם צאן (פסוק כא), אמרו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו (שמות ח כב), אמר להם קחו ויהי' לכם למשמרת, ואתם מבינים מן הלקיחה שכשם שאין עושין לכם כלום על הקשירה, כך לא יעשו לכם כלום על השחיטה:

והנה עפ"י מה שאמרתי אם יהיה ספר נמצא שיהיה כולל כל אלה הענינים חוץ ממצוות המפורשות בתורה יתכן שיהיה שמו מסכת דרך ארץ: אמנם חז"ל יחסו שש מצוות לאדם הראשון ולנח שבע מצוות ומשנתנה תורה בסיני כללום בשם דרך ארץ. וטעמם לפי שלא נתיחדו לישראל בסיני. והם נימוס לכל בני האדם וע"כ הם ג"כ בכלל דרך ארץ. אמרו בויקרא רבה פ"ט. מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר (פי' במ"כ מצויין ונאה בת"ח). א"ל משגה אבי מתקבלה גבן. א"ל אין. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא ולא מצאו. במשנה ולא מצאו. באגדה ולא מצאו. בתלמוד ולא מצאו (נ"ל דצ"ל בהלכה. והיינו הלכות צבור המסורין לכל). א"ל סב בריך. א"ל יברך ינאי בביתיה. א"ל אית בך אמר מה דאנא אמר לך. א"ל אין. א"ל אמור. אכול כלבא פיסתיה דינאי קם תפסיה א"ל ירותתי גבך דאת מונע לי. א"ל ומה ירתותך גבי. א"ל חד זמן הוינא עבר קמיה בית ספרא ושמעית קלהון דמיינוקיא אמרין תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. מורשת קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. א"ל למה זכית למיכל על פתורי. א"ל מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה (כלו' שהייתי מהנעלבין ואינן עולבין). ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהיבית שלמא ביניהון. א"ל כל הדא דרך ארץ גבך וקריתיך כלבא. קרא עליה ושם דרך וגו' (תהלים נ' כ"ג). דשיים אורחיה סגי שוי (כלו' ושם בשי"ן ימנית). דא"ר (ישמעאל) [שמואל] בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הה"ד לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג' כ"ד). דרך זו דרך ארץ. ואח"כ עץ החיים זו תורה (ועיי' ברי סדר אליהו רבא ומה שפרשתי במבוא צד ק"ג). למדנו מר' ינאי שקרא למדות הטובות דרך ארץ. ומרשב"נ למדנו שכל התורות והחוקים שהיו בני אדם נוהגים בהם קרודם הדיבור בסיני הם נכללים בשם דרך הארץ. והטעם הוא. לפי ששוים בהם כל בני האדם. ע"כ נמצא שכשקלקלו דור המבול ומלאה הארץ חמס וקלקלו בבנותיהם הטובות נאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו' י"ב). כלו' שהשחיתו מה שיה ראוי להיות דרך הארץ. וכן אבימלך כשהוכיח את אברהם אמר לו. מה עשית לנו וגו' מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי (שם כ' ט'). כלו' מעשים שאין מדרך הארץ לעשותם. וכן לבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו (שם כ"ט כ"ו). שאין זו מדרך הארץ במקומנו ומשה השיב את פרעה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח וגו' (שמות ח' כ"ב). כלו' וכי יעשה בן נימוס שיש בו דרך הארץ דבר כזה. ובענין מאורע שרה עם אבימלך גרסינן בב"ק (צ"ב ע"א). נביא הוא וכבר לימד. אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו. או על עסקי אשתו שואלין אותו, אשתך היא אחותך היא. מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. ופרש"י שהיה לו ללמוד דרך ארץ וכו': אמנם האבות שכרת המקום ברית עמם ונצטוו במצול כמו מילה וגיד הנשה קראו לאלה הדרכים הישרים דרך ה'. ומה שיעשה האדם או ימנע מעשותו הוא מיראת אלהים. וכמ"ש אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וגו' (בראשית כ' י"א). כלו' שעשות הנאה ומניעת המגונה אין דבר מכריח את האדם בשמירתם כאשר תכריחהו יראת אלהים. שבאמת בשנת נ"ב לאברהם כבר התחילו ב' אלפים תורה (עיי' סדר אליהו רבה פ"ב ובמ"ע סי' א') אבל כיון שלא נשלמה נתינתה עד מעמד הר סיני אמר רשב"נ כ"ו דורות. וכהא דאריב"ל (פסחים קי"ח ע"א) הני כ"ו הודו כנגד מי. כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו:

והיה לכם בן עזאי אומר שלא יצא וירעה בעדר: ר' יוסי הגלילי אומר שיהיו קשורין בכרעי המטה )ו5) ומצריים נכנסין ורואין אותן ונפשם יוצאה שהיו יראים לטלאים וכן הוא אומר (שמות ח' כ"ב) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו: למשמרת. ר' עקיבא אומר נאמר כאן שמירה ונאמר להלן (במדבר כ"ח ב') שמירה מה שמירה שנאמרה כאן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים אף שמירה האמור להלן שיהיו מבוקרין ועומדין קודם שחיטה שלשה ימים מיכאן אמרו אין פוחתין מששה טלאים במבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה: עד ארבעה עשר יום לחדש הזה. זה שאמרו פסח שני אין מקחו מבעשור: ושחטו אותה שלא ישחט עמו חולין ושלא ישחט עמו חגיגה: ולדורות שוחטין עמו חגיגה אימתי בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט: כל קהל עדת ישראל. מלמד שפסח מצרים נשחט בשלש כתות בקהל ועדה וישראל: בין הערבים. יכול משתחשך ת"ל יום או יום יכול משתי שעות ת"ל בין הערבים הא כאיזה צד משש שעות ולמעלה שבית שמאי אומרין אין בערב אלא משפנה יום חנינא בן חכינאי אומר בין הערבים בין שני ערבים בין אור ארבעה עשר לאור חמשה עשר ויום ולילה באמצע כשהוא אומר יום כבר יצא לילה יכול שחרית של בין הערבים מה בין הערבים משפנה יום אף כשאמר יום משפנה יום משש שעות ולמעלה וכן הוא אומר (ירמיה ו' ד') אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב מיכאן אמרו שחטו קודם חצות פסול שנאמר בו בין הערבים: שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שערק רם התמיד ואם נזרק כשר: