מדרש על שמות 8:5

ד"א [בהעלתך את הנרות]. זש"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב כא), כביכול אמר הקב"ה למשה אמור לישראל לא בשביל שאני צריך לאורכם, אני אומר לכם להדליק נר, אלא בשביל לזכותכם, וכן הוא אומר ה' חפץ למען צדקו, כביכול כתיב בו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה (שרי) [שרא] (דניאל ב כב), וכן הוא אומר גם חשך לא יחשיך ממך [ולילה (כאור) [כיום] יאיר כחשיכה כאורה] (תהלים קלט יב), להודיעך שאיני צריך לכם, תדע לך בא וראה כשאדם בונה בית והוא עושה חלונות בתוך [ביתו], והוא מבקש שיהא האור נכנס, הוא עושה את החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, למה כדי שיה האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, וכשבנה שלמה את בית המקדש לא עשה כן את החלונות, אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר מבחוץ, שנאמר ויעש לבית חלוני שקופים אטומים (מ"א ו ד), להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורה משלך, ולמה צויתי אתכם בשביל לזכותכם, לכך נאמר בהעלתך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו, ולא עוד אלא אם הייתם זהירים להדליק נרות לשמי, אף אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, שנאמר קומי אורי כי בא אורך [וגו' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך (ישעיה ס א ג).

בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר (ישעיה מב, כא). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם הִזְהַרְתִּי עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְזַכּוֹתָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא (דניאל ב, כב). וּכְתִיב: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחֲשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה (תהלים קלט, יב). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַנֵּרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע לְךָ, כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת, עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים. וּשְׁלֹמֹה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבִּפְנִים מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וַיַּעַשׂ לַבַּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקוּפִים אֲטוּמִים (מל״‎א ו, ד). לְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹרָהּ. וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם. כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת. הֱוֵי, ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֱווּ זְהִירִין לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לִשְׁמִי, וַאֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְּדוֹלָה לֶעָתִיד לָבֹא. לְכָךְ נֶאֱמַר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אֹרֵךְ וְגוֹ' (ישעיה ס, א). וּכְתִיב: וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (שם פסוק ג).

וַיְהִי הַמַּקְרִיב וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, כג): גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר אָדָם עַל צִוּוּיוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָכַל מִן הָאִילָן, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּפָתַח לוֹ פֶּתַח, וְלֹא בִּקֵּשׁ אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כב): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַהוּ וְעַתָּה, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ עַכְשָׁו עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלָךְ, וְאָמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר וְעַתָּה, וְאָמַר אָדָם פֶּן, אִי אֶפְשִׁי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָדָם מִן הַדִּין הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, נֶאֱמַר כָּאן כְּרֻבִים, (בראשית ג, כד): וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים, וְנֶאֱמַר בְּסַנְחֵרִיב כְּרֻבִים, (ישעיה לז, טז): ה' צְבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, מַה לְּהַלָּן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, אַף כְּרֻבִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, הֱוֵי גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, לְפִי שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הִשְׁפִּיל אוֹתוֹ וְגֵרְשׁוֹ מִגַּן עֵדֶן. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהִשְׁפִּיל רוּחוֹ וְאָמַר (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, לְכָךְ קָרָא אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים, שֵׁם זֶה גָּדוֹל מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּתְגָּאָה עַל משֶׁה וְאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ וגו', וְהִשְׁפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה משֶׁה (שמות ח, ה): לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וגו', וְאוֹמֵר (שמות ט, כט): כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם, זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחֵרוּפָיו וְגִדוּפָיו, שֶׁהָיָה מַשְׁלִיחַ זְמוֹרָה אֶל אַפּוֹ וְהָיָה נוֹטֵל זַכְרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף וְאוֹמֵר בְּזוֹ חָפַצְתָּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): וַיְזַנֵּב בְּךָ, שֶׁהִכָּם מַכַּת זָנָב. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה תָּבוֹר וְכַרְמֶל שֶׁבָּאוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם, מִתְגָּאִים לוֹמַר שֶׁאָנוּ גְּבוֹהִים וְעָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה סִינַי שֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁאֲנִי נָמוּךְ, וְעַל יְדֵי כָךְ תָּמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ עָלָיו וְנִתְּנָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְזָכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה יוֹסֵף שֶׁהִנְהִיג שְׂרָרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ אֶחָיו לְפָנָיו עַבְדְּךָ אָבִינוּ, וְהָיָה שׁוֹתֵק, לְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוּדָה שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין (בראשית מד, יח) (בראשית מד, לב) (בראשית מד, לג): יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר, כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוּדָה אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ מִפְּנֵי אָחִיךָ הַקָּטָן הֵימֶךָ, חַיֶּיךָ כְּשֶׁיּוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים לְהַקְרִיב, אֵין אֶחָד מֵהֶם מַקְרִיב רִאשׁוֹן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חוֹלְקִים לְךָ כָּבוֹד וְאַתָּה הוּא שֶׁתַּקְרִיב רִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו' לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו'.