מדרש על שמות 9:28

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע, ה' הַצַּדִּיק, הַעְתִּירוּ אֶל ה' וַאֲנִי מְשַׁלְּחָן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כָּךְ אָמַרְתָּ בַּמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהִתְפַּלַּלְתִּי וְלֹא שִׁלַּחְתָּם. לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ? הֱשִׁיבוֹ פַּרְעֹה: חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם, עַכְשָׁיו אֲנִי מְשַׁלְּחָן. כְּשֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה כָּךְ, וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה'. וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, תְּלָאָן בְּרִפְיוֹן. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל הָאֱמוֹרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְגוֹ' (יהושע י, יא). וְהַשְּׁאָר שֶׁהָיוּ בַּשָּׁמַיִם, יֵרְדוּ עַל גּוֹג וּמָגוֹג לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְהַקּוֹלוֹת הָיוּ תְּלוּיִין. וְאֵימָתַי יָרְדוּ? בִּימֵי אֱלִישָׁע עַל מַחֲנֵה אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס וְגוֹ' (מלכים ב ז, ו).

ותעמוד מלדת. יש עמידה שהוא לשון הצבה ממש, כגון (הארץ) [המקום] אשר אתה עומד (עליה) [עליו] (שמות ג ה), ועמד פתח האוהל (שם לג ט), ויעמוד מאחריהם (שם יד יט), וכל דומיהן, ויש שהוא לשון שתיקה, כגון כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב טו). (ובפתחו) [וכפתחו] עמדו כל העם (נחמיה ח ה), וכל דומיהן, ויש שהוא לשון מניעה, כגון זה ותעמד מלדת, והוא מדובר על אופן עכבה, כמו לא תוסיפון לעמוד (שמות ט כח), ואנכי עמדתי בהר (דברים י י), ואתה פה עמוד עמדי (שם ה כח), והעניין מודיע טעמו: