מדרש על תהילים לב:7

ד"א לחדשיו יבכר למכבדי תורה שמכבדין את התורה בכל יום תמיד כיצד עיר שיש בה עכו"ם ויש בה עשרה בתים של ישראל שמשכימין ומעריבין בבהכ"נ ובביהמ"ד אע"פ שהעכו"ם חונים נגד סביבותיהם אפ"ה הם מכבדים אותם ויראין מהם שנאמר (ישעיהו כ״ה:ג׳-ד׳) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך וגו'. ומהו כי מימיו מן המקדש המה יוצאים מפי שמצוה קלה הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה וכן אלו ואלו רפואה הן לישראל בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעוה"ב שנאמר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. ובזמן שישראל עוסקין בתורה ועושין צדקה ומשפט הקב"ה משמח בהן ומגיד להן ששמחתו בהן אלף אלפים לטובה כפלים יותר מהם שנאמר (ש"ה ו) אל גנת אגוז ירדתי וגו' מה אגוז זה יש בו ארבעה בתים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו ד"ת לאמיתו יש בו ארבעה דברים חכמה ובינה דיעה והשכל. משלו משל למה"ד למלך שהוא בא לכמה ימים ושנים בתוך ביתו כשהוא בודק את עבדיו אינו בודקן לא על כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אלא אומר פלוני עבדי הכי קרא ושנה אם אמרו לו שהוא קרא ושנה והעדיף על חביריו שעשה תשובה מיד מודה לו המלך ועוזב את הכל ומשמח עמו לכך נאמר אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים אלו מעשים טובים ות"ת שחכמי תורה מצפין להם והכל מאין בא מלפני הקב"ה שידיו פשוטות לעושי תשובה והכל שלו והכל מעשה ידיו ולא הניח הקדוש ברוך הוא דבר שלא גילה לישראל שנאמר (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ואומר (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים מהו ולא יראה כי יבא חום (ירמיה שם) לומר לך כל העוסק בתורה אינו רואה מדת פורעניות בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעוה"ב ומה הוא דירת מדה בינונית לא חם ולא צונן ואיזהו זה מועד חג הסוכות שנאמר (הושע י״ב:י׳) עוד אשיבך באהלים כימי מועד. ומהו והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳) שיצא קורת רוח ממנו בעולם שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וגו' (ירמיהו י״א:ט״ז) לכך נאמר ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. משלו משל למה"ד לעשרה בני אדם שבאו במסבה אחת אחד הביא דגים גדולים השני הביא דגים קטנים השלישי הביא מיני מלוחים והרביעי הביא מיני תפלים החמישי הביא כרוב ותרדין שלוקין הששי הביא ביצים והשביעי הביא גבינה השמיני הביא בשר שור התשיעי הביא בשר איל העשירי הביא בשר עופות כל אחד ואחד הביא אכילה אחת על השלחן וכל אחד ואחד נוטל מכל עשר אכילות והולך לביתו בעשר מיני אכילות כך כיון שבאו עשרה בני אדם לבית הכנסת ולבהמ"ד ולומד כל אחד ואחד מהם עם כל חביריו דבר א' או פסוק אחד או הלכה אחת נמצא ביד כל אחד ואחד מהם שהוא נוטל עשר הלכות או עשרה דברים והולך לביתו בעשרה דברים או עשרה פסוקים או עשרה הלכות. לפיכך הייתי אומר לעולם ישב אדם ויעסוק בתורה ובמעשה מרכבה ובכל מדות טובות שבעולם ויניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ובכל מקום שמחדשין בו תורה שבישיבת בית הכנסת ובישיבת בית המדרש שמחה מתחדש להקב"ה בכל יום תמיד וכן הוא מפורש בקבלה ע"י ישעיהו בן אמוץ אדני אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דברי יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע בלמודים אדני ה' פתח לי אזן וגו' ואדע כי לא אבוש (ישעיהו נ׳:ד׳-ה׳) אלה הדברים דבר ישעיה הנביא על ישיבת בית הכנסת ועל ישיבת בהמ"ד ועל חידושה של תורה בביהמ"ד מהו אומר (איכה ג׳:כ״ג-כ״ד) חדשים לבקרים רבה אמונתך חלקי ה' אמרה נפשי וגו'. וכן כשבאו פושעי ישראל לעקור מלכות בית דוד מן ישראל והשיבו אותו תשובה ומתוך התשובה שהשיבו אותו באתה השכינה למעלה מדוד משיבה ואמרה לו דוד בני עליך נאמר (תהילים ק״י:ד׳) נשבע ה' ולא ינחם וגו' בא וראה כמה גדול כחה של תשובה שהיא ממלכת את בנ"א בעולם וקושרת לבני אדם קשרים (נ"א כתרים) בראשיהם ומרפא את החולי מאליו ומצלת אותו מכל יגון ואנחה וצער וממלט אותו מדינה של גיהנם ובזמן שישראל עושין רצונו של אביהם שבשמים וחוזרין בתשובה שלמה לפניו מה נאמר בהן שובו בנים שובבים וגו' (ירמיהו ג׳:י״ד) אשרי אדם שהוא ירא שמים מתוך שפל רוח ומתוך ענוה מתוך התשובה ומתוך הדין: ד"א קומי רוני בלילה אין רני זו אלא תורה שנאמר (תהילים ל״ב:ז׳) אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה מה כתיב בתריה שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב ושמא תאמר עד אותה שעה לא היתה להן שמחה לצדיקים והלא מצינו שהיה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה ובזמן אנשי כנסת הגדולה ומנין שהיתה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה שנאמר (ד"א א כט) ויזבחו לה' זבחים וגו' פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרוב לכל ישראל ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה וגו'. ומנין שהיתה להם שמחה בזמן אנשי כנסת הגדולה שנאמר (נחמיה י״ב:מ״ג) ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלקים שמחם שמחה גדולה וגם האנשים והילדים שמחו ותשמע שמחת ירושלים עד מרחוק. אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט בהם ובמעשה ידיהם שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שלחנו על פניו אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שלחנו על פניו אבל מקדש האחרון שעתיד הקדוש ב"ה לבנותו בעגלא ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים. צא ולמד מה בין סייעתו של משה לסייעתו של שלמה בסייעתו של משה מהו אומר (שמות ל״ד:ל״ד) ובבא משה לפני ה' וגו'. ובסייעתו של שלמה מהו אומר (דברי הימים ב ז׳:ג׳) בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואומר (תהילים ל״ב:י״א) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב ואומר (תהילים קמ״ט:ה׳) יעלזו חסידים בכבוד ירננו וגו'. ואומר (תהילים קי״ח:י״ח) יסור יסרני יה וגו' וכן באהל מועד בחורב מהו אומר (במדבר י״ט:י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וגו':

למנצח מזמור לדוד. חלצני ה' וגו'. אמר שלמה (משלי ד ו) אל תעזבה ותשמרך וגו'. שם ו כב) בהתהלכך תנחה אותך וגו'. כך אמר הקב"ה לדוד רצונך שאצרך נצור את התורה. שנאמר (שם ד יג) נצרה כי היא חייך. רצונך שאפלטך מיד רשעים רנן לפני ואני מפלטך. (תהלים לב ז) רני פלט תסובבני סלה. חלצני ה' וגו'. מי הוא זה עשו הרשע. ומה היא רעתו מות. כך אמר הקב"ה כשאפדה אתכם מידי מות אני אפדה אתכם. שנאמר (הושע יג יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם אהי דברך מות. הרי מות עשו הרשע. לכך נאמר חלצני ה' מאדם רע וגו'. (וכן יעקב אמר חלצני ה' מאדם רע וגו') וכן יעקב אמר (בראשית לב יא) הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו'. אי זה מות מאיש חמסים תנצרני. ומה היה חומס (שם יג-יד) וילן שם בלילה הוא ויקח מן הבא בידו וגו' עזים מאתים וגו'. אין זה חמס. וכן הוא אומר (עובדיה א י) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וגו'. אמר ישראל הרי נכרת לעולם ומה שבלע בלע. אמר הקב"ה אני מוציא מבין שיניו. שנאמר (תהלים סח כג) אמר ה' מבשן אשיב. לכך נאמר מאיש חמסים תנצרני. אשר חשבו רעות בלב וגו'. מהו רעות בלב. אינו מוציא מפיו אלא טמון הוא בלבו. אשר חשבו רעות בלב. רעה בלב אין כתיב כאן אלא רעות בלב. וכשהן חושבין לא עלינו בלבד הן חושבין אלא גם עליך. שנאמר (שם כא יב) כי נטו עליך רעה וגו'. וכן הוא אומר (דניאל ז ז-ח) וארו חיוא רביעיא דחילה וגו'. מסתכל הוית בקרניא וגו'. מדבר כנגד אלקים מוציא דברים קשים וחרופים וגדופים. וכתיב (שם יא) חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה. וכתיב (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש וגו':