Chasidut על תהילים לב:7

בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

וְדַע, שֶׁהַשֵּׁם הַנַּ"ל הוּא שֵׁם סאל, וְיוֹצֵא מִפָּסוּק: אַתָּה סֵתֶר לִי (תהילים ל״ב:ז׳), מֵרָאשֵׁי־תֵּבוֹת, וְהַמֵּם שֶׁל מִצַּר תִּצְּרֵנִי הוּא בְּחִינַת הַמֵּ"ם הַנַּ"ל, בְּחִינַת הַסָּמֶ"ךְ־מֵ"ם הַמְשׁוֹטֵט סְבִיב הַמִּכְסֶה וְהַמִּסְתָּר הַנַּ"ל לִשְׁלֹט עַל הָאָדָם כַּנַּ"ל, וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מוֹצֵא מָקוֹם לִשְׁלֹט, אֲזַי מְקַבֵּל יוֹתֵר כֹּחַ מִזֶּה הַשֵּׁם, כִּי נִצְטָרֵף הַמֵּ"ם לְהַשֵּׁם סא"ל הַנַּ"ל, וְנַעֲשֶׂה צֵרוּף שְׁמוֹ "סַמָּאֵל".

וזהו ג"כ הענין דאיתא בזוה"ק (ויגש רה:) כיון דאתי יומא שתיתאה ואצטריך למברי אדם אתת אורייתא קמיה אמרה האי אדם דאת בעי למברי זמין הוא לארגזא קמך אלמלי לא תאריך רוגזא טב ליה דלא יתברי, אמר לה קב"ה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים וכו'. והענין בזה הוא, דהנה זאת ידוע שנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, שכן נמנו וגמרו בש"ס (עירובין יג:), והוא מפני שאדם לא יחפוץ ברצונו לכנוס בספק בהסתרות עוה"ז, כי ירא לנפשו פן לא יצלח בידו ועוד יאבד מה שניתן בידו, לזה אין לו נייחא ושלוה להתרצות ברצון טוב לירד לעוה"ז השפל. אכן ה' היודע יצר כל היצורים, ויודע אלהים שהאדם לא יסוג אחור לנטות מרצון הש"י, ומצפה לטובת האדם שירויח רב טוב בעולם, לזה ברא את האדם בעולם שיתרחב הקדושה שיש בו מכבר וירויח ואז טוב לו. ולזה לא אמרו בש"ס (שם) שטוב לו לאדם שלא נברא משנברא, כי באמת יגיעהו רב טוב בהבראו בעוה"ז, אכן אמרו שנוח לו שלא נברא משנברא, שהאדם מצדו מיראתו פן לא יעלה בידו חפץ ה' וכל ימיו מכאובים בדאגה ופחד, לזה אין לו נייחא מזה שנברא בעולם, כי יותר נוח היה לו אם היה בעולם הנשמות שאין שם שום הסתרה להסתר שם פועלו ית'^מהנתבאר במקומות רבים בספרי רבוה"ק עיין סוד ישרים ראש השנה אות כח וז"ל: נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וכו'. ודייק אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה למה לא אמרו ז"ל טוב לו לאדם וכו' אלא נח לו וכו', משמע מזה שבאמת טוב לו יותר לאדם שנברא, כי כיון שרצונו ית' שתהיה הנפש בגוף האדם בוודאי הוא טובה גדולה להנפש, כי בטח יודע השי"ת שהנפש יגמור בכי טוב את רצון המשלחה לעולם הזה. רק כל הפחד הוא מצד האדם שמתיירא מאוד לכנוס במקום ספק נח לו שלא נברא משום שהנפש היא במקום טהרה, כמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, לכן אין ברצונה לירד לעולם הזה שהוא אילנא דספיקא שהוא מסופק במציאות השי"ת, לכן הנפש אינה בנייחא ויש לה צעקה גדולה מאוד, כי תתיירא פן תפסיד ח"ו מסיבת הספקות והסתרות. ועיין עוד בפתיחה לבית יעקב – שער האמונה דף קלו, בית יעקב שמות פ' משפטים אות יא ד"ה ומשפט, סוד ישרים הושענא רבה אות ד ד"ה וביאור, אות ט, תפארת יוסף פורים ד"ה רבי יוחנן, חג השבועות ד"ה ואתם, פ' נצבים ד"ה אתם נצבים [ד], מס' ברכות (יא:) ד"ה מאי, לקמן פרשה זו אות ח ד"ה וזהו.. אכן לא מחשבותיו יתברך מחשבות אדם, שמצדו יתברך אף ממרחק רב יוכל האדם להגיע עד ה' ולצעוק הושיעה ה'. כי לאדם ידמה, שאם ירצה להסתר מעין שלא יענישוהו אז יסתיר את עצמו מעין חבירו במקום אשר לא יראה, לא כן לפני השי"ת אין מקום להסתר שם, וכדכתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. אמנם העצה הנכונה לאדם אם ירצה להסתיר את עצמו מדינה דקוב"ה, יסתיר את עצמו בצל כנפי השכינה, ושם הוא עיקר ההסתרה שאין שום חטא נוגע שמה, מאחר ששם מבורר שמעולם לא עשה האדם רק מה שחפץ בו השי"ת, וכענין דכתיב (תהילים ל״ב:ז׳) אתה סתר לי, שעיקר ההסתרה הוא רזא דאתה, ואף שנראה זאת כחוצפא כלפי שמיא, אכן במקום שנראה לאדם שאין לו שום עצה, אזי מותר לו לעמוד לנכח השי"ת ולצעוק הושיעה ה' והשי"ת יענה לו בה^מולעיל פרשת נח אות יט ד"ה וכפרת, לקמן פ' ויחי אות סו.. וזה הענין הוא ביהודה, אחר שראה שאין לו שום עצה, ונדמה לו שאבדה תקותו ותוחלתו נכזבה, אז נגש אל השי"ת וצעק הושיעה ה', עד שהאיר לו השי"ת את מדת ארך אפים, ששם מבורר שלא חטא אדם מעולם, שכן הוא הפירוש מארך אפים, שהקב"ה מגביה מעשי אדם ופעולותיו למקום שאין חטא נוגע שם, שזה עצמו שנקרא בעוה"ז ארך אפים נקרא בעולם שלמעלה ממנו עתיק יומין, שזה מורה על שאין חטא נוגע שם, וכדאיתא בזוה"ק (האזינו רצב:) דנעתק מהני יומין^מזבית יעקב הכולל פרשת ויגש ד"ה והנה.: