מוסר על ויקרא ט:כד

וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

שני לוחות הברית

על כן כתיב (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח, אמרו רז"ל (עי' תענית כז, ב) אלמלא תמידין לא נתקיים שמים וארץ, ואנשי מעמד היו קורין במעשה בראשית כי תכלית מעשה בראשית ברא לכבודו ולעבודת יתברך ובזה יש קיום למעשה בראשית, והם תמידים ואינם בטלים. וכבר נתבאר כל מעשה בראשית נכללים באש, זהו אש תמיד תוקד על המזבח, כלומר האש הגורם התמדת קיום המציאות בעבור שעושים באש עבודת הש"י גורם לקיום המציאות שבא באש, ואז מעורר אש שלמעלה (ויקרא ט, כד) ותצא אש מלפני יי' ותאכל על המזבח את העולה וגומר:
שאל רבBookmarkShareCopy