Musar על איוב 14:5

וכדי לבאר המדרש נבאר תיבת חק ותיבת גזירה ושניהם יצדקו בבחינה ראשונה הנקראת רשימה סוד הרצון שפירשתי. כבר אמרנו רוחניות המדות הם הנשמות חלק אלוה המאיר בנפש הצדיק בגין לאשתמודע אלהותו כדאיתא בזוהר. והנה לעצם הנשמה ב' בחינות. בחינה עליונה מתאחדת באמתתו יתברך ובבחינה תחתונה אוחזת בצדיק והם נרמזים בשתי תיבות אלו המוזכרים בזוהר לאשתמודע אלהותו. אלהותו בחינה ראשונה לאשתמודע בחינה שניה, ובחינה ראשונה נקרא חק הוא אמתיות הנצחיות חק ולא יעבור. ובחינה לאשתמודע נקרא גזירה גזורה ונלקח מאתו יתברך. ושניהם בחלק הרשימו הנקרא רצון. וכשאומר חקה חקקתי, תיבת חקקתי הם ניצוצי ההשגה מבחינת חק שנתפשטו למשה רבינו עליו השלום. ובאמרו גזירה גזרתי, ניצוצי ההשגה מבחינת גזירה נתפשט לר' עקיבא ע"ה והכל בסוד רשימו. והנה בחינת חק יותר בהעלם מבחינת גזירה, וזהו סוד נתגלה לר"ע דברים שלא נתגלה למשה רבינו ע"ה, ולא אמר יותר ממה שנתגלה למשה רבינו ע"ה, דאז היה משמע יותר מעלה. אלא הענין בבחינת הגילוי היה דבק רבי עקיבא יותר ממשה רבינו ע"ה. ומשה רבינו ע"ה היה יותר דבק בבחינת הנעלם. משל למה הדבר דומה, מלאך משיג יותר מלאך ממה שמשיג את האדם, ויותר משיג את המלאך ממה שמשיג אדם, והאדם משיג אדם יותר ממה שמשיג האדם את המלאך, ויותר ממה שמשיג המלאך את האדם^הגה"הומזה יובן מה שיש להשיב על המתלוננים על רום מעלת הזוהר, אשר חובר מפי רבי שמעון בן יוחאי, ואומרים מדוע אין הלכה כרבי שמעון נגד בר פלוגתיה. והם לא ידעו ולא הבינו כי זהו לרוב מעלתו, השגתו למעלה בעומק הרוחניות, שלא היה יכול להעמיד מעשה הגשמיות לעומת זה הרוחניות:
עוד הענין יותר פנימי, ומבואר על פי מה שאמרו (ערובין יג, ב) אלו ואלו דברי אלהים חיים, ונתבאר עניינו לעיל בדרוש פרשת פרה (המובא בפרשת ויקהל פקודי), והארכתי במסכת שבועות שלי. כי ההשפעה היא כפי שמוכנים המקבלים לקבל, וההלכה היא אחרי רבים להטות. ואף כי דברי היחיד הם יותר מעולים, זה היה סיבה כי זה היחיד מבני עליה, ואלו היה השגת רוב ישראל שם, אז ההלכה שהיא מדת מלכו"ת המקבלת ההשפעה מלמעלה היתה מקבלת זאת ההשפעה, ודוגמת זה היה מעשה המצוה נעשה למטה, להיותה בית קיבול לזה. אבל מאחר שהרבים אינן כן, אז ההכנה מצד קיבולם הוא כך, על כן נעשית המצוה בפועל הגשמית כך, עיין שם באורך:
ובזה יובן המאמר דלעיל, ושם האחד אליעזר, עתיד רבי אליעזר להתחיל מסכת פרה כו', והנה אין הלכה כדבריו רק כחכמים דפליגי וכמבואר בהרמב"ם, ועל כל זאת נתעלה רבי אליעזר בסברתו שהיא רם ונשא:
ובזה מבואר גם כן מדרש רבה פרשת בהעלותך (טו, י) איתא שם, ר' לוי בר רבי אמר, מנורה טהורה ירדה מהשמים, שאמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו כיצד נעשה אותה. אמר לו, מקשה תיעשה המנורה. ואף על פי כן נתקשה משה וירד ושכח. עלה ואמר, רבוני שכחתי אותה. הראה לו למשה ועוד נתקשה בה. אמר לו, וראה ועשה. עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה, ואף על פי כן נתקשת על משה. אמר לו הקב"ה, לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל, מיד עשאה. התחיל תמה ואמר, אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה כו'. וקשה, איך הבין יותר בצלאל ממשה רבינו ע"ה, אם רבי לא שנה רבי חייא מנא ליה, אף שהיה בצל אל מכל מקום משה רבינו ע"ה ראה יותר. אלא אדרבה זה גורם, כי בעין עשייתה בגשמיית, שהיתה בית קיבול לרוחניות הגדול שהשיג משה רבינו ע"ה, לא היה יכול להמציא בפועל, אם לא בצלאל, שהוא היה בצל אל, ולא בכוח אל כביכול כמו משה רבינו ע"ה הנקרא איש אלהים. ודי בזה לחכימא:. הרי חק וגזירה למשה רבינו ע"ה ולר' עקיבא דהיינו חקה חקקתי וגזרתי ולישראל הוא חק קבוע במקומו לא זז, אלא כל הבחינות בנעלם אין להם רשות להרהר, רצוני לומר משום במופלא ממך אל תדרוש כו' (חגיגה יג, א), לא כמובן כפשטן של דברים אין רשות להרהר אחרי, למה ציוה דבר שאין לו טעם: