Musar על איוב 26:9

ועוד יש בסיפור המסעות רמז לעתיד כי כל הנביאים מסכימים פה אחד שהגאולה העתידה תהיה בדמיון הגאולה הראשונה, וכן אמר הנביא (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה אחרונ' עתידין שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו על מקומות אלו והקב"ה ינהלם ויכלכלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא דבר הנביא (יחזקאל כ׳:ל״ה) והוצאתים אל מדבר העמים, וענין זה רמזו משה בתורה באלה מסעי שהזכיר שני פעמים מוצאיהם (במדבר ל״ג:ב׳) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וחזר ואמר ואלה מסעיהם למוצאיהם כדי לרמוז על יציאה ראשונה ואחרונה, ואמרו במדרש מפני מה זכו ליכתב בתורה כל המסעות הללו על שקבלו את ישראל ועתיד הקב"ה ליתן להן שכרן שנא' (ישעיהו ל״ה:א׳) יששום מדבר וציה וגו' וכתיב פרוח תפרח ותגל. ומה מדבר על שקבל את ישראל כך המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו על אחת כמה וכמה. אתה מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, הישוב מדבר שנא' (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי וגו' לתנות מדבר. המדבר ישוב שנ' אשים מדבר לאגם מים. אתה מוצא עכשיו אין אילנות במדבר ועתיד להיות שם אילנות שנא' (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ועכשיו אין דרך במדבר שכולו חול והשיירא אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזלות ועתיד להיות שם דרך שנא' (שם לה) אשים במדבר דרך וכתיב (שם) והיה שם מסלול ודרך עד כאן. הנה ביארנו טעמים לסיפור המסעות שבתורה ועל הכלל כדי שיהיו זו עמידת ישראל במדבר קבוע בלבבות. ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א"י ששם ביהמ"ק הנקרא בית עולמים נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר, וזהו שאמרו רז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי והקב"ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות ולפי' אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לזמן המדבר, זהו הנגלה. והנסתר זהו שאמר הכתוב בסכות תשבו שבעת ימים ואמרו רז"ל אלו ענני כבוד שהרי ישראל במדבר היו מקיפין אותם שבעה עננים והעננים נקראים סוכה שכן אמר ישעיה לעתיד (ישעיהו ד׳:ה׳) וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' וסמיך ליה וסוכה תהיה לצל יומם, והנה זו מעלה גדולה לישראל כשהיו מוקפים בשבעה עננים, כי כך דרשו ז"ל שהקיף כסא הכבוד בשבעה עננים שנא' (איוב כ״ו:ט׳) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ביאורו פרש עליו שבעה עננים וזהו תוספת ז', ואותן ז' עננים נקראים סוכות ועליהם נאמר (תהילים י״ח:י״ב) סביבותיו סוכתו, ולכך נצטוינו במצות סוכה שנעשה סוכות כנגד אותן סוכות והם עננים שהקיף אותנו במדבר, ולפי שהיו שבעה על כן נצטוינו לעשות מצוה זו בחדש השביעי ושבעת ימים, ודבר ידוע ומקובל בעננים אלו הפרושים על כסא הכבוד שהם פתוחים לקבל התשובה והתפלה שהרי התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ובזמן שישראל חוטאין העננים מסתתמים ונעשין כמין סוכה הוא שכתוב (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן לך וגו', ולפי שהנשמות הטהורות שרשן בכסא הכבוד ושם עיקר הטהרה היה מרמזי התורה שבכל מקום שנזכר בתורה כסא הכבוד יזכיר מים בצדו הוא שכתוב (תהילים צ״ג:ב׳) נכון כסאך מאז וסמיך ליה (שם) נשאו נהרות ה', וכתיב עוד (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון וסמוך ליה מקוה ישראל ה', וכן כתיב עוד סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים. ולפי שהמים עיקר הטהרה צווינו מרומז בסכך הסוכה שאין מסככין בדבר המקבל טומאה שנא' (דברים ט״ז:י״ג) באספך מגרנך ומיקבך, ודעת האומר שמסככין בדבר המקבל טומאה הוא סוד הכתוב (במדבר טז) השוכן אתם בתוך טומאותם, גם במדת הסוכה יש בו סוד עמוק כמו שהזכירו רז"ל במדרש מפסוק (תהילים ס׳:ח׳) ועמק סכות אמדד ואין להאריך בכאן יותר:

ועל זה בא הרמז דרך חקירה הלא אנחנו בני איש אחד דבקים בדבקות האמיתי, כל תיבה בתורה אמיתית, ואין אנחנו מהמרגלים כלב ויהושע, ומדוע לא הצליחה ועל כן כתיב חסר א', כי בזה יתורץ החקירה מה שהיו חסרים. כבר אמרתי המלכות בנתינת התורה, ואז אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא (שבת פח, ב), אנכ"י בגימטריא כסא, שנאמר (איוב כו, ט) מאחז פני כסא, וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט, כג), והנה כביכול כסא מלכות שלמעלה חסר א'. וכשיקוים (שמות טו, יח) ה' ימלוך לעולם, ועד אז תשיב המלוכה לבעלה (משיח בן יוסף, משיח בן דוד), ולא יחצו ישראל עוד לב' ממלכות, רק לסוד אחד והיו לעץ אחד, והחולק אמלכות בית דוד כחולק אשכינה:

ועוד גרסינן במ' שבת בפ' ר' עקיבא, א"ר יהושע בן לוי, כשעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הב"ה, מה לילוד אשה בינינו. אמ' להם, לקבל התורה בא. אמרו לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה שגנוזה לפניך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שבראת העולם, ואתה משתעשע בה בכל יום, אתה נותנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, תנה הודך על השמים, שנא' (תהלים ח, י) ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמ' לו הב"ה למשה, החזיר להם תשובה. אמ' לפניו, רבונו של עולם, מתיירא אני שישרפוני בהבל פיהם. אמ' לו, אחוז בכסא כבודי והחזיר להם תשובה, שנא' (איוב כו, ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. אמ' ר' נחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמ' לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתי' בה. אמ' לו, אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. אמ' להם משה למלאכי השרת, וכי למצרים [ירדתם] ונשתעבדתם, תורה מה לכם. שוב מה כתוב בה, לא יהיה לך אלהים אחרים. אמ' להם, וכי בין עמים ערלים אתם שעובדין ע"ז. שוב מה כתי' בה, לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, וכי משא ומתן יש ביניכם, שאתם צריכין שבועה. שוב מה כתיב בה, זכור את יום השבת לקדשו, כלום מלאכה אתם עושים, שאתם צריכין שביתה. שוב מה כתי' בה, כבד את אביך ואת אמך, כלום אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד. כלום יש ביניכם יצר הרע, כלום יש ביניכם גלוי עריות, שאתם צריכין לתורה. מיד חזרו והודו להב"ה, שנא' (תהלים ח, י) ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואלו אשר תנה הודך על השמים לא קאמ'. מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנא' (במדבר יז, יב) ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמ' ליה, מי הוה ידע. א"ר שמעון בן לקיש, בשעה שירד משה מלפני הב"ה, בא שטן ועמד לפני הב"ה ואמ' לפניו, רבונו של עולם, תורה היכן היא. אמ' לו, בארץ נתתיה. [הלך אצל ארץ, אמר לה, תורה היכן היא, אמרה לו, אלהים הבין דרכה וגו']. הלך אצל תהום. אמ' לו, לא בי היא. הלך אצל ים. אמ' לו, אין עמדי, שנא' (איוב כח, יד) תהום אמ' לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. שמענו אבל לא ראינו. חזר לפני הב"ה ואמ' לו, רבונו של עולם, שטתי בכל העולם ולא מצאתיה. אמ' לו, אצל בן עמרם היא. הלך אצל משה, אמ' לו, תורה שנתן לך הב"ה היכן היא. אמ' לו, וכי מה אני שנתן לי הב"ה התורה. אמ' לו הב"ה למשה, משה, בדאי אתה. אמ' לפניו, רבונו של עולם, חמדה גנוזה שלך, שאתה משתעשע [בה] בכל יום, אני מחזיק בה טובה לעצמי ואומר שנתנה הב"ה לי. אמ' לו הב"ה, הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך, שנא' (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי וגו'.