Musar על איוב 3:26

וכשנתבונן נמצא האבות והאמהות כולן הן יסוד המצוות התלויות בגאולת מצרים הזמן אשר בחר בנו יי' לו לעם, והם פסח מצה ומרור. אברהם אבינו, מצה שמורה. יצחק, בענין מטעמים שני גדיי עזים (בראשית כז, ט), אחד לפסח, ואחד לחגיגה. ולקח חגיגה כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע. יעקב, אשר נאמר עליו (איוב ג, כו) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, כמו שדרשו רז"ל (בר"ר פד, ג), הוא נגד מרור, אבל הכל לטובתו ומטתו שלימה. ועל כן נקרא המרור חסא:

ומאחר שענין מצרים הוא בריאת עולם בניסן, והעולם עומד על תורה עבודה גמילות חסדים, כן הוא נתגלה במצרים. ונגד זה יהיה מכוון מאמר רבן גמליאל (פסחים קטז, א), כל כו' פסח מצה ומרור. במדרש שמות רבה פ' כ"ו (א) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי כו' (איוב ג, כו), עד (שמות ב, י) כי מן המים משיתיהו, משה עמוד התורה תורת משה. אהרן עמוד העבודה. מרים עמוד גמילות חסדים (שם א, יז) ותחיין את הילדים, מספקות להם כו'. ג' מתנות כו' (שהש"ר ד, יד), מן, לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן (תנחומא בשלח כ), על כן ע"י משה. ענן ע"י אהרן, כי הענן כיסה את המשכן. באר מים חיים וחסד, מיכאל שלג שרש חסד, על כן היה ע"י מרים:

נחזור לענין, וישב יעקב, רצה לישב בשלוה כו'. ובב"ר (פד, א) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז (איוב ג, כו). לא שלותי, מעשו. ולא שקטתי, מלבן. ולא נחתי, מדינה. ויבא רוגז, רוגזו של יוסף, עד כאן. ודורשי רשומות אומרים כי ד' אלו רמוזים בתיבת וישב, דהיינו מאותיות ב' של הצרות, ו' מן וישב, אות ב' מן יוסף, י' מן וישב, אות שניה מן דינה, ש' מן וישב, אות שניה מן עשו, ב' מן וישב, אות שניה מן לבן. ובאו הצרות ברמז אותיות שניות כי השלוה הוא בסוד אחד וכמ"ש: