Musar על איוב 32:16

ואסור לאדם לעזוב ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא. כדגרסינן בפרק קמא דברכות ועוזבי ה' יכלו, זה המניח ספר תורה כששליח צבור קורא בו בבית הכנסת ויוצא. ואפי' בין פסוק לפסוק אסור לצאת, אבל בין גברא לגברא מותר. ואסור לשוח כששליח צבור קורא בתורה בבית הכנסת, כדגרסי' במסכת מועד קטן בפרק אלו מגלחין כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפי' בדברי תורה, שנא' (נחמיה ח, ה) ויפתח עזרא הסופר את הספר ויקרא וגו', וכתיב (נחמיה ח ה, נחמיה ח ח) וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנא' (איוב לב, טז) עמדו לא ענו עוד. ואחר שמסיימין בקריאת ספר תורה גוללין אותו, והגולל אותו נוטל שכר כנגד כולם. ואומר קדיש עד למעלה, ותהלה לדוד, ולמנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה, וסדר קדושה. ומחזירין ספר תורה למקומו, ואומר קדיש תתקבל וכו', ואומר תפלה לדוד וגומר, ואומר קדיש יהא שלמא וכו'.

במחשבה כיצד, הוא העיון וההשגה שמחויב האדם להמציא בשכלו חדושי התורה מידי שבת בשבתו. וזה לשון הזוהר פרשת שלח לך (ח"ג) דף קע"ג (א) תא חזי, כד עייל שבתא, נשמתיא נחתין ושריין על עמא קדישא, ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא, נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל, ונשמתין נחתין אינון נשמתן דצדיקייא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל, סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא, וקב"ה שאיל לכלהו מאי חידושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני, וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתא אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההוא מלה. תא חזי, כד מלה אתחדש באורייתא, ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקא באינון מילין חדתין וסלקי לעיל, כל פמלייא דלעילא צייתין לההוא מלה, וחיות הקודש מתרבן בגדפין ומתלבשין בגדפין. וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין, כדין חיות הקודש מה כתיב (יחזקאל א, כד) בעמדם תרפינה כנפיהם, כמה דאתמר (איוב לב, טז) כי עמדו לא ענו עוד. וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח, ה), עד כאן: