Musar על איוב 35:11

אבל יובן במ"ש בגמרא (סנהדרין קיא) כשעלה משה למרום וכו' אמר הקדוש ברוך הוא ארך אפים אמר משה למאן אמר הקב"ה לרשעים ולצדיקים אמר משה לצדיקים ניחא אבל רשעים יאבדו אמר לו ה' חייך דתצטרך לו במרגלים (לפנינו שם ליתא אבל נדרש ממשמעותו) אמר משה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ולא כאשר אני אומר וכו' עכ"ל ויש להבין לצדיקים מה צורך לארך אף הלא הם צדיקים וגם למה יהיה נצרך לזה משה במרגלים ולא מקודם בעון עגל שביקש ג"כ משה מלפני ה' והזכיר מדותיו שהוא ארך אפים וג"כ הוצרך לאמר שאף לרשעים ארך אף אבל הענין כבר נודע אם צדיקים רואים לרשעים עוברי עבירה ואינם מוחים אף המה בכלל עונש כמו הרשעים וזה שהקב"ה מאריך אף לצדיקים דהמה בעצמם צדיקים רק בזה חטאו לנפש שלא מיחו בעוברי עבירה ע"ז מאריך להם אף לשוב והיה דעת משה שלאלו יאריך אף הואיל ולא פעלו עולה בעצם אבל לעושי רע ינקום לבער חטאים מן הארץ ובעגל כבר נודע כי בעיקר העובדים היו שלשת אלפים איש והם נהרגו בחרב בני לוי ויתר שטעו אחריהם מתו במגפה ובהדרוקין כמבואר בגמרא דיומא (דף סו ע"ב) ולא היה עיקר החטא והמרי רק בעבור שלא מיחו כמו שעשה חור וזה היה אז חטאת הקהל ולכך שפיר התפלל משה אף לשיטתו ארך אפים כי כאן היה כל הצורך מאריך אף לצדיקים שלא מיחו כי החוטאים בנפשותם ספו תמו באמת אבל במרגלים אשר כל העדה סרו לדברי המרגלים וילונו אז הוצרך משה להתפלל לה' שאף לרשעים באמת יאריך אף ולכך אמר כאשר דברת והנה גוף הטעם שמאריך אף לרשעים הוא כי שורת הדין שיש להעניש לצדיק כמו לרשע כי הרשע טען אילו היה מוחה לי הייתי שומע בקולו והייתי סר מרע לעשות טוב וא"כ הקב"ה לא יעות משפט ח"ו וא"כ מה יעשה להעניש לצדיק ג"כ זהו נגד מדותיו הרחמים ארך אפים שמאריך אף וכך היא המדה טובה מלפניו יתברך שמו ואם יניח לצדיק יצעק הרשע וכי כך הדין היה לו למחות וח"ו שיצא משפט מעוקל ולכך מאריך אף לרשעים ג"כ וא"כ אין להם לצעוק ואם מ"מ אינם שבים אין להם פתחון פה עוד וזוהיא טענת אברהם אבינו שבא מכח ממ"נ להציל כל אנשי סדום בעבור הצדיקים ואמר ממ"נ אם גם הצדיקים ימותו הואיל ולא מיחו זהו נגד מדותיו רחמנות ארך אפים לצדיקים וזה חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע כי כן המדה מלפניך להאריך להם אף כי חפץ חסד אתה וח"ו מתבטל מידת הרחמים ואם באמת תאריך להם רק רשעים יאבדו גם זה בכלל חלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט כי במשפט רשעים יצעקו אילו מיחו היינו סרים למשמעתם מבלי לעשות רע וא"כ במשפט עונשם שוה וא"כ מה תעשה וזהו מאמר המדרש אין לתפוס החבל בב' ראשין כי אם רחמים לצדיקים כמדתך הרחמים לית דין ברשעים כי המה יצעקו מה נשתנו ואם דין ברשעים אי אפשר לעשות להם לצדיקים רחמים כי לא יעות המשפט ח"ו ולכך לא סגי בלאו הכי שתאריך אף לרשעים כמדתך ויצאו כולם וכן השיב ה' לא אשחית וכו' ולכך אנו אומרים אותו בימים נוראים לעורר מידת הרחמים להאריך אף לרשעים ויגדל כח ה' כאשר דברת הביטו וראו כמה עונש מגיע מחנופה מבלי למחות בעושי רעה עד שנענש לפי הדין כעושי רעה לגמרי והנה ביותר יש להשגיח על בני אדם המשחיתים פאת זקנם בתער ותודה לאל בקהילתנו לא היה שכיח שיעשו כן אפילו נערים וקל שבקלים אבל שמעתי שכעת חוזרים הקלים קצת לעשות במחשך מעשיהם אצל אומנים נכרים הנני מזהיר אתכם לבל ישמע ולבל יפקד עוד כן כי איך אראה הרמת יד בתורת משה כ"כ פומבי כאילו עולם הפקר ח"ו והרואה כן וחונף ושותק ענשו חמור כי כאן לא שייך ארך אף לצדיקים כמש"ל כי זה בכלל י"ג מדות מי"ג תקוני דיקנא קדישא והם שלחו ידם בו ואין קטיגור נעשה סניגור אוי שוטים איך תאבדו עולמות בשביל שטות כזאת ודבר זה הוא חוק מן ה' לתת כן לישראל בלי ישלחו יד בו ולא נאמר בתורה טעם והוא ברית כמו שיש ברית קודש במילה כן הזקן ברית סמוך ללשון ברית הלשון וכן הזקן אות ברית לישראל חתומים בתקונא דדיקנא קדישא וחותם קודש קדשים וכל מי שיש לו זקן הוא בצלם אלהים אבל מי שאין לו אינו בצלם אלהים רק הוא בצלם אדם בליעל הס"ם כמאמר התקונים (זוהר ח"ב ק"ג) האי אל אחר אסתרס ולא עבד פירי ולכך שימו נא על לב אם יאמרו לאחד אתה אינך בצלם אלהים הלא יריב עמך ויהיה לו לבושת לקלון וזה שוטה וסר לבב השחתתו פאת זקנו איבד צלם אלהים אמנם הכל עושים כדי להידמות לרשעים לזנות ולנאוף ולגנוב ולכך למעלה משפה שקורין גרעני"ן בל"א יש לו ומגדלו ולמטה משחית הפיאה הואיל ולמעלה מנהג הנכרים כך אינו חש וע"ז צווח דוד (תהלים נ' טו) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי דהיינו הזקן הוא חוקי לבלי לגלח ואתם תספרו בתער השכירה וכן פירוש האר"י ז"ל על תהלתי יספרו (ישעיה מ"ג כ"א) מלשון גילוח הזקן וכן פירוש כאן שיספרו חוק ה' וישאו בריתו שזקן הוא ברית כנ"ל עלי פיך כי למעלה מהשפה ישאר הברית ויגדלו השפה ופאה כנ"ל ולמה אתה עושה להתדמות לרשעים ולעשות כל תועבות אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך וכו' וקאמר אלה עשית והחרשתי יש לו עוד גאוה ורמות רוח לומר כי עדיין לא סר צלם אלהים מאתו וזהו אומרו דמית היות אהיה כמוך כי צלמך צלם אלהים בינו בוערים בעם וכו' כי זהו תכלית המרי והעזות ולכן חדלו נא הרע וראו מבלי להחניף לאדם וזהו דרכם כסל למו ברוך השם שנתפרסם ברבים קלונו של זה וידעו העם מה ענינו אוי ווי לכך להתכבד אדם בקלונו של חבירו ומכ"ש בקלון הזה שאדם עושה עבירה והלא בנפשו דיבר כי בחטאו גם לו יגיע עונש ולשמחה מה זו עושה וכי תשמח היד כאשר תכשל הרגל וישבר וישמט מדוכתיה וכן הדבר באיש לחבירו כי הכל כאיש וגוף אחד נחשבו לא ינקה ה' כל עושה אלה ובפרט להמסייעים לעבירה ודוד המלך אמר (תהלים ג' א') מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכו' ואמרו בגמרא (ברכות ז ע"ב) מזמור לדוד קינה מיבעיה ליה ותירץ הגמרא סבור הייתי שמא עבד או ממזר יהיה כמ"ש הנני מקים עליך רעה וכו' אבל סתם ברא חס על אבא עכ"ל וכבר דרשתי בזה בפנים אחרות כמה פעמים וכעת אפרשהו בענין אחר כי מלבד שצריך ישוב במאמרו שברא חס על אבא כי הוא ראה גם ראה כי בנו אבשלום רדפו עד חרמה ואילו נפל בידו היה שופך דמו ארצה אף גם מה זה שדאג שיהיה ממזר ועבד דלא יחוסו עליו בממ"נ אם מה' היתה הסיבה כדי לקבל עונש על עבירה א"כ יש לו לקבלו בשמחה כראוי לדוד ולחכם לבב וטוב אלף מיתות בעולם הזה מרגע אחד גיהנום בעולם הבא ומה שיש העיקר לתמוה בקושית הגמרא מזמור לדוד קינה מבעיה ליה הלא זה ראוי לחכם לבב וישר במדות לשמוח כי תפגעהו רעה ומקרה לא טוב וזוהיא מדת השלימות וזהו תכלית כל ספר איוב אם תרצה לעמוד על שרשי ויכוח איוב עם חבירו הא לך כפמ"ש מדברי הרמב"ם במורה בעניני השגחה והוא כי עיקר הדברים וקוטר כל מאמריהם בנויים על דברים אלו שאומר ומי שישים דברים אלו בלבו יבין כוונת כל דבריהם באופנים מתחלפים וזהו שרשן כי איוב היה מתחלה תם וישר וחשב כי הצלחת אדם שיהיה לו כל דבר הוא לבל יכשל בגזל וכדומה ויהיה בידו להטיב לזולתו ובפרט לכושלים ואומללים ולא תטרידהו שום טרדה כדי שיוכל לעסוק בעבודת ה' וכאשר קרה לו שהלך ברוחו וקיים כל זה כמאמרו (איוב כ"ט יב) כי אמלט עני משוע ויתום ולא עוזר לו וכו' ולב אלמנה ארנין ובכל זאת הגיע לתכלית היסורין ונמנע ממנו כל טוב הן בבריאות גופו וקיום קנינו ובניו חשב כי אין הקב"ה משגיח באדם אף כי בבריאתו ויצירתו היה משגיח בפרטיות בחכמה רבה כאשר האריך בזה ואמר (שם י' י') הלא כחלב תתיכני וכו' כאשר האריך בעניני ספר יצירה היה הכל בחכמה וכונה מיוחדת לא נופל במקרה ומ"מ אחרי צאתו מרחם אמו הסיר ה' השגחה מבני אדם וימסרם לפגעי ומקרי הזמן ומשטרי שמים וכדומה ואין כאן השגחה וזהו אומרו (שם ט' כ"ד) ארץ נתנה ביד רשע וכו' אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה (שם פסוק כ"ב) וכהנה דברים רבים בכל מאמרו ושינה ושילש בהם ואמרו חז"ל (ב"ב טז) ביקש איוב להפוך קערה על פיה והיינו כפירה בהשגחה פרטית מה' על בני אדם אמנם חביריו לא כן חשבו ואליפז התימני חשב כי ה' לא יעוות משפט והאריך בזה רק באמת חטא איוב אף כי לא ידע ואשם כי הנסתרות לה' גלוים וזה אומרו (איוב ט"ו טו) ושמים לא זכו בעיניו (שם ד' יח) ובמלאכיו ישים תהלה וכו' וכל שורש דבריו על כך סובבים ובנוים ובלדד השוחי בחר בדרך אחרת ואמר שהוא להטיב באחריתו או בזה או בבא עכ"פ יאהב אותו ויוכיחו להטיב באחריתו וזהו מאמרו (שם ח' ח) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד וכהנה רבים דברים המורים ע"ז וצופר הנעמתי אמר כי אין לחקור טעם כי לא כמחשבותינו מחשבת הבורא וכל טעם שאנו אומרים לריק ותוהו יחשבו כי מי בא בסוד אלוה וזה מאמרו (שם י"א ז) החקר אלוה תמצא ומי בא בסודו ולכך אין לבקש טעמים רק להאמין כי הוא משגיח וכרצונו עשה כי אי אפשר להשיג סודו ודעתו וידיעתו ובזה החזיק ג"כ אליהו בן ברכאל הבוזי אלא שהוסיף בראיה וסיפר מחסד ה' ואין לתמוה על מקרה אדם הן לטוב והן לרע כי גבהו דרכי אל ועמקו מחשבותיו למאוד ואין לדמותן למחשבתנו ושכלנו והמשל כמו אם נגיד לבעלי חיים שיש להם קצת השכלה כי נעשה תחבולות לעבור בים אוקיינוס מקצה לקצה רחוק אלף פרסה או שנעשה כלי שעות מן התנועה שתנוע לשעות ורגעים משמיע קול וקול שיר כנגיני מוזיקי מעצמו בלי נוגע בו אדם שנים רבות הלא יהיה בעין בעל חיים לתמהון ולא יאמין כלל אפשרותו אבל לבעלי אדם בעלי מדע ותחבולות בקל להאמינו ומוסיפים יום יום תחבולות חדשות ולא שערום חכמי קדם והמשל עלינו ימשול כמו שאין בהמות מבינות מה שגלוי ופשוט לנו מכ"ש שאין לנו לחקור ולבקש תבונה במחקרי אלוה אשר אין ערך לנו עמו כערכנו עם בהמות וזהו מאמרו (איוב ל"ה יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו כי מהם נקח בינה מבלי להתרעם על ה' במעשהו להיות ידיעתו רחוקה מידיעתינו וזהו תכלית מאמרו ואיוב כאשר זכה לרוח הקדש ודיבר ה' עמו הבין כי כל שלימות האדם אינו כמו שדימה רבוי הקניינים וכדומה דברים המקרים רק השיג כי עיקר שלימות להכיר הבורא ולזכות לרוח הקדש וזהו יושג ע"י סיגופים ושברון כוחות הגוף ופיסוק התאות וזה תכלית השלימות והצלחה אמיתית והשגחה פרטית מה' אשרי אדם יגיע לזה וניחם על אשר חשב עצמו לגבר שנאבדו כל הצלחותיו ותקותיו כחרס הנשבר וקלל יום הולדו כי ראה כי הבל כל הנאבד ממנו קנינים המדומה ומעטים הם היסורין בערך שהשיג חקר אלוה במקצת והשיג רוח הקדש וזה אומרו (שם מ"ב ה') לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך ע"כ אמאס כי לא השיג עד עתה ואמאס בהבלי עולם ועניני גשם וגוף וזהו אומרו (שם פסוק ו') ונחמתי על עפר ואפר כי ניחם על צערו על יסורי גוף וכליון בשרו ואיבריו כמאמרו כי במה נחשב מעפר בא לעפר ישוב ולגדולה מזה מתוקן שמחזה שדי יחזה זהו תמצית כל ספר הזה לפי דעת הרמב"ם במורה ספר הקדוש הזה למשל נאמר שילמדו ממנו כל ישרי לב ולא נופל מהם דוד המלך ומה זו שאלה קינה מבעיה ליה:

וידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים. והנה יהושע שנכתב עליו (דברים יח, יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, כאשר ראה המלאך נפל על פניו ואמר ליה (יהושע ה, ד) מה אדני מדבר אל עבדו. וכן זכריה (זכריה א, ט), גם דניאל אומרים (דניאל י, יז) ואיך יוכל עבד אדוני זה וגו' עם אדוני. והתקועית אמרה (ש"ב יד, כ) ואדוני חכם כמלאך האלהים ולא באה לחרף את דוד. ועוד כתיב (זכריה יב, ח-ט) ובית דוד כאלהים כמלאך ה', שפי' כמלאכים. ועוד (איוב ד, יח) ובמלאכיו ישים תהלה. אף שוכני בתי חומר וגו'. והוא האריך להביא ראיות מדברי הנבואה על שפל מדרגת האדם וגריעותו בערך הכוכבים כל שכן בערך המלאכים, לא ראיתי להבינם ולהאריך בהם, זולת מה שכתב בסוף בזה הלשון, ואני אומר כי ילוד אשה שיחשוב כי השיגה ידו בחכמתו אל מדריגה גבוה, וכדבריו כן הוא רק נגד החיות והבהמות והעופות כאשר הוא מלפני מבהמות הארץ וגו' (איוב לה, יא) ואם יגבה לבו באמונתו וכו', ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין כי הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים, כי אלו היינו יושבים במקום שאין שור איננו צריכים למשפט שור נגח, ואלו היינו יושבים באהלי קדרים איננו צריכים למעקה ומזוזה, ואם היינו יושבים בארץ הודו איננו צריכים למשפטי גניבה ורציחה ועדות שקר. ואם בעבור דעת התורות והמצות אין חכם שיבינם, למה יתענה בעשור וחלוקי הקרבנות. והעד שאמר משה לדור המדבר אחר שאמר (שמות יח, טז) והודעתי חוקי האלהים ואת תורותיו, ארבעים שנה, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דברים כט, ג). והנה גם הוא אמר בשנת מותו שהוא נביא הנביאים וחכם החכמים (שם ג, כד) ה' אלהים אתה החלות וגו', והנה העיד כי עתה החל לדעת כי מי יודע מחשבות השם כי הם עמוקות ונשגבו מכל הנבראים, אלו דבריו: