Chasidut על איוב 35:11

ועיקר הסבלנות הוא כדאיתא במי השלוח (ח"א מקץ ד"ה ויהי מקץ [ב]) שנתים ימים היינו הטובות שברא השי"ת באלו השני ימים יום השלישי ויום הששי שנכפל בהם כי טוב^בלקמן פרשה זו אות ב בהערה ה שם., שביום השלישי נגמר מלאכת המים ונעשה בעולם מקום פנוי לקבל טובה וזהו כי טוב, ועל צמיחת טובה תדשא הארץ דשא ועץ עושה פרי שזהו טובה הנראית, ע"ז נכפל כי טוב, שהוא טובה האמיתית הנראה מפורש לטובת האדם. וכן ביום הששי נכפל כי טוב, שנברא חיים בעולם בתוך הברואים, והכפלת כי טוב מורה על שנברא חיים בכבוד והתנשאות, וזהו צורת האדם שהוא המנושא על כל החי בעוה"ז. כי בכל הברואים נטבע חוקים טובים, וכדאיתא בש"ס (עירובין ק:) למדנו צניעות מחתול ודרך ארץ מתרנגול וכו' וכן אומר הכתוב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, אכן בהם הוא שכל קבוע במדותיהם ולא יוכלו להטות דעתם בחשבון. אבל האדם הוא בעל בחירה ובזה הוא מושל על כל הברואים, מפני שבבחירתו כולל כל הברואים^גמבואר בתפארת החנוכי על זהר עקב (רבע.) ד"ה והוה: ובאמת בכוחות דומם וצומח וחי יש כוחות גדולים ויקרים מאד יותר מבצורת אדם. וכדאיתא במס' עירובין (ק:) אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול. וכדמיתי לעיל מקרא (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אכן כשהכוחות האלו הם במקומם, הם בלא דעת ואור, וכדמצינו בחולין (סג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה. ומ"מ היא עוף טמא אף שיש בה מדה טובה, אכן מפני שהוא רק מדה ולא בדעת ואור, וכל מה שהוא רק בדרך מדה, אף שהוא בשורש מדה טובה, אבל אינו טוב רק על דרך המדה והרוב. אבל לפעמים יש בו הסתעפות, שיעשה רע באותה מדה עצמה וכו'. ואף שכל מה שיש בהברואים אין בו דעת ובחירה, אבל המדות הנוטים לצד הבחירה אלו כשיבואו להתכלל בצורת אדם יסייעו אותו לעבודת השי"ת בכת בחירה. עיין לעיל פ' תולדות אות ב, פ' ויצא אות עד.. וכשיוגמר הבירורים משני הימים אלו, אז יתראה מפורש שהשי"ת מנהג את כל העולם רק לטובת ישראל. וכמ"ש, ופרעה חולם, שהראה השי"ת שכ"ז היה כדי שיתגדל יוסף הצדיק, ואף שמצרים היה מקום היותר רחוק מקדושה, גם שם מנהיג הקב"ה רק לטובת ישראל:

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. ובזוה"ק (תולדות קלד.) פתח ר' חייא ואמר מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (תהלים קו) מולל היינו שמחלק כל דבר לחלקים דקים כדי שיוכל האדם להשיגו, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רמט.) מאי ימלל וכו' אוף הכא לאחזאה מלה קא אתיא, מי ימלל כדכתיב וקטפת מלילות, והפירוש שמחלק הדבר ומקטינו. והיינו דמייתי שם בזוה"ק (קלה.) דכתיב בשלמה (מלכים א ה׳:י״ב) וידבר שלשת אלפים משל, כי משל הוא להקטין הדבר ולהביאו בגדר תפיסת שכל האדם. וזה היה חכמת שלמה המלך ע"ה לדבר על כל דבר שלשת אלפים משל. היינו להכניס הדבר שגבוה מאד לגבול תפיסת האדם. וזה היה מדת יצחק אבינו ע"ה לצמצם את עצמו בחושך שלא יקבל אור השי"ת בפעם אחת שלא יתבטל, כדי שיוכל לעמוד מפני האורה^טמבואר בסוד ישרים חג הסוכות אות עו: שכל עסק עבודתו של יצחק אבינו היה תמיד לשחוק היטב את הטובה ולהדק אותה על חלקים קטנים, בכדי שיהיה בכח האדם לקבלה. וזהו דאיתא שם כדכתיב וקטפת מלילות גבורות ה' בגין דסגיאין אינון. כי לקבל השפעות חסדו ית' כמו שהוא, בגודל התפשטות, בלתי גבורות הצמצום, בטובה כזו אין כלל בתפיסת אדם שום הכרה. אולם כשמפרכין את הטובה ומהדקין אותה הדק היטב לחלקים דקים, ומקבלים אותה בצמצומים, אזי יכולים להכיר בה כל תכלית המכוון ממנה. שכל ירידתה לזה העולם הוא רק בשביל ישראל. עיי"ש העניין באריכות. ועיין עוד שם אות נו, עא. תפארת החנוכי על זהר פרשת תולדות (קלה.) ד"ה ועל דא כל העניין שם.. וזהו דאיתא בזוה"ק (תולדות קלד:) ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימא בבר נש דלא הוה לקבליה בריה בעלמא. כי השי"ת נתן כחות מדברי תורה אף בברואים, שבכל מדה שהבריאה נבראת ממנה יש לה כח גדול, כדכתיב (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. ואיתא על זה בש"ס (עירובין ק:) אמר ר' יוחנן אילמלי לא נתנה תורה היינו למדין גזל מנמלה ודרך ארץ מתרנגול, אלא שהם קבועים במדות שלא בדעת והשכל, ולאדם ניתן דעה שיוכל לכלול הכל ולהכניסו בתוכו ולעבוד בכחם את השי"ת^ינתבאר במי השלוח ח"ב מס' ברכות (ח:) ד"ה תניא: שאף מה שנמצא בהם מדות וגוונים טובים, אינם מחמת שנמצא בהם כוונה לשם שמים ורק הוא מוטבע בהם, כדמצינו שיש חוקים טובים גם בבהמות וחיות, כדאיתא בגמ' (עירובין ק:) וכו', כי כל דבר שהוא בתורת מדה ואינו בדעת והשכל בשביל להרבות כבוד שמים, אף שהוא גוון טוב אין בו טוב בשורש, כי כל דבר שהוא בתורת מדה יש בה ההיפך גם כן, כדאיתא בגמ' (חולין סג.) למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה ומכל מקום היא עוף טמא, כי לפי שהוא בתורת מדה ונמצא בה רחמנות גם על אכזרי, והמרחם על אכזרי נעשה אכזר על רחמני, כדאיתא (מדרש שמואל פרשה יח, ו). ועיין עוד בתפארת החנוכי על זהר פרשת עקב (רבע.) ד"ה והוה מובא לקמן פ' מקץ אות א הערה ג, תפארת יוסף פ' האזינו ד"ה בהנחל [ב], פ' שמיני ד"ה ויאמר.. ולכן נתחלקו לכמה פרטי מדות ונסתרו בהסתרה גדולה, כדי שיוכל האדם להוציא האור מתוך החשך, וכל ההתחלקות הוא ממדת יצחק אבינו שהוא נותן גבולים והסתרות. שכל התחלקות הם מסטרא דגבורה. שביום שני נאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ובזוה"ק (שלח קסא.) ילידי הענק מסטרא דגבורה וכו' תמן חמי פליגין סגיאין טמא וטהור אסור ומותר עונשין ואגרין. אלין אינון אורחא דאורייתא דקדוּקי אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה, וזהו דאיתא בזוה"ק (תולדות קלה:) (שיר ד) מעין גנים באר מים חיים וכו' מעין גנים דא אברהם באר מים חיים דא יצחק ונוזלים מן לבנון דא יעקב, באר מים חיים דא יצחק, היינו דכתיב (חיי כה) וישב יצחק עם באר לחי ראי. מעין גנים זה אברהם, שממנו התחיל המעין להשפיע לעולם אור חסד השי"ת ממקור לעבודת השי"ת, שמראה שבכל דבר ודבר יש כבוד שמים, כדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. באר מים חיים דא יצחק, כי באר היא כלי קיבול להחזיק המים שלא יתיישנו, כי יצחק היה אור חוזר שהכיר שאף בחשך יש אור. לכן היה זורע ומוסר הכל להשי"ת, וכל מה שסיגל היה מוסר להשי"ת. וזה נקרא זריעה כדי להוציא אור מתוך החשך. ולכן היה משיג בכל פעם צמיחת אור חדש, כי כלום אדם זורע סאה אלא להוציא כמה כורין, כדאיתא בש"ס (פסחים פז:). כי כל מה שהאדם מחזיר להשי"ת בזה מוסיף צמיחת השפעה חדשה^יאמבואר בהרחבה בכמה מקומות עיין בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע יצחק [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין. והענין בזה כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמ"א:) ויקרא אלהים לאור יום דא אברהם וכו' לחשך קרא לילה דא יצחק וכו'. ומדת יצחק הוא מדת גבורה, ומדת גבורה בעוה"ז מרמז על צמצום גדול. ובאמת נצמח ממדה הזאת כל עיקר השפעות וכו'. וזה מורה ויקרא אלהים לאור יום דא אברהם, ולחשך קרא לילה דא יצחק, מורה אשר אחר כל עבודת האדם מכיר אשר יש לו חיבור עם החושך הראשון, אשר רומז על אור גדול, שזה נקרא מצד הבריאה חשך. והיינו שמצד מדת יצחק מכיר אשר מגיע אדם עם עבודתו לאתר דלא אתידע, ומגיע לאור הראשון אשר הוא בלי גבול ובלי תכלית. עיין עוד שם ד"ה ויזרע יצחק [א], [ב]. ועיין הרחבת העניין בתפארת החנוכי על זהר פרשת תולדות (קלו.) ד"ה כיון. סוד ישרים חג הסוכות אות נה, סב, סד.. ונוזלים מן לבנון זה יעקב אבינו, שהוא היה החיים שמחבר שתי המדות יחד:

גם יאמר אדם כי יקריב וגו'. על דרך מה שאמר איוב (ל"ג, כ"ז) חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, ונדחקו המפרשים שם בפירושו. ומה שנראה לי הוא כי באמת אם יביט האדם רגע כמימרא מעשיותיו לעצמו להנאת גופו ונפש בניו ובני ביתו, לעשיותיו למלך הגדול והקדוש, בעיניו יראה כמה רחוק עבודתו מעבודת האמת עד להפליא, ולמה לא נודה על האמת בינינו לבין בוראנו יתברך הלא לפניו נגלו כל תעלומות מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. ונראה ביגיעת אדם על עסקי פרנסתו הלא יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט, ואף אם אין לו כלום משלו עם כל זה הולך ומתחזק ועושה כל מה שיוכל כל היום וכל הלילה ומעשהו שמה בזירוז רב ונקשר שם עם כל מחשבתו ולבו ואם יקראנו אדם לא ישמע לו מהתקשרותו שמה, ולא יעכבנו ולא יעצרנו גשם ושלג קור וחום, רק יום ולילה לא ישבות על המחיה ועל הכלכלה. וכמו למשל אם יש לו איזה מורא גופו ממורא בשר ודם בעונשי הגוף או עונש ממון ובושה וכדומה הלא תגדל הפחד והאימה אשר בקרבו לבל יעבור על חלומותיו ועל דבריו, ומכל שכן באדם שיש לו איזה פרנסה ממנו, ירא וירתת לעשות דבר שלא כרצונו שלא יחסר לו לחמו. ולא כן בעבודת בוראנו ברוך הוא וברוך שמו כי לא די שאינו עוסק בעבודתו בתורה בתפילה ובמעשים טובים אף החצי ממה שעוסק בצורכי גופו אלא אף המעט שעוסק בה בתורה או בתפילה, ח"ו אינו כראוי למלך הכבוד ולא כמעשהו בחוץ, כי אינו מקושר שם הוא ומחשבתו ולבו וכל אבריו, וח"ו אדרבא מחשבתו מהומה וטרודה גם אז בצרכי גופו וכל עשיותיו. גם הפחד והמורא מהקב"ה שלא לעבור על ציוויו בקל וחומר אינו כל כך כמורא גופו מעונשי בשר ודם. ולזה אמר חטאתי וישר העויתי, כי באמת היה ראוי להיות העיקר מרובה על הטפל, ועיקרו של אדם הוא העבודה שחייב לעבוד לה' הטוב שלזה נברא והיה מהראוי להוציא על זה רוב ימיו ושנותיו ולהתקשר שם באמת תמיד בכל אבריו וגידיו ומחשבתו ולבו, ומעט מן המעט לעסוק בצורכי גופו ומזונו כמאמרם ז"ל (אבות ד', י"ב) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והנה בזה ישר, העויתי, זה אשר ישר העויתיהו שלא הגדלתיה על עולתה הנמצא בהבלי העולם, ועל כל פנים היו ראוי לעשותן שוין זה כזה. ואמנם אף זה לא עשיתי, כי ולא שוה לי שלא היה אפילו שוה בעיני עסקי עם עסקי ה' לעשותן על כל פנים כמו עסקי העולם שהם הבל וריק. ועל כן יאמר הכתוב אדם כי יקריב כלומר כשירצה אדם להתקרב לה' אלהיו הנה כן יראה ויעשה על כל פנים אשר מכם קרבן לה' כלומר מדברים שלכם כמו שעושה דבר של עצמו באהבה ושמחה וזירוז ומורא גדול שלא יאבדנו, כן קרבן לה' יקריב לה' גם כן, לחצות ימיו על כל פנים חצי לה' וחצי לכם ולעשותן בהתקשרות ודביקות בתאוה ובחמדה כמו אכילה ושתיה וזיווג וכדומה. ולזה אמר מן הבהמה מן הבקר וגו' תקריבו וגו' על דרך מאמר הכתוב (איוב ל"ה, י"א) מלפנו מבהמות הארץ וגו', כי באמת ידע שור קונהו שלא לעבור על גבולו מלחרוש ולעבוד לבעליו יותר מהנאת עצמו ומכל שכן אדם על הארץ בעל שכל ומוח, ועל כן מן הבהמה מן הבקר וגו' תלמדו איך תקריבו את קרבנכם לפני מלך המלכים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא להתקרב אליו ולעבוד לו בכל לב ולב.