Musar על איוב 7:9

והנה יעצה לנו התורה בסוכות שהוא סוף ימי תשובה לקבל על עצמנו גלות ולהיות כל העולם נחשב בעינינו כתוהו וכצל ולכך אמרו (סוכה ב) צא מדירת קבע ושב בדירת עראי להורות כי גרים אנחנו עלי ארץ מבלי קבע וימינו כצל שבין לילה היה ובין לילה אבד רוח נושב ואיננו ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכל ימיו תהיה עינו למעלה לשוכן שמימה כאמרם (ירושלמי הביאו הרא"ש וטוש"ע סימן תרל"א) שיש לעשות סכך בענין שהכוכבים נראים מתוכו בהירים ויהיה לבו לשמים ואולי יחוס הקב"ה על נכה לבב ועני היודע מצב שפלותו וכי כל שבתו בארץ מעט ורע כל היום מי גבר ימלט מפגעי ונגעי זמן ותמורת הימים וא"כ הקב"ה חומל דל ויתנחם על עפר ואפר וזו עצה עמוקה לעשות בז' ימי סוכות כי אז הדין עדיין מתוח ותלוי עד שמיני עצרת שיש לנו לשמוח ובטוחים אנו בחסד ה' שיצא לצדק דיננו הנה עצה זו על ז' ימי החג אבל האיש הירא וחרד לדברו של מלך מלכו של עולם לא תהיה לו סוכה זו לבד בחג הסוכות כי אם כל השנה יהיה לו הכל לדירת עראי וילין בצל סוכה ויצא מדירת קבע ויהיה הכל בעיניו כגר וכאורח בעלמא ויביט כוכבי שמים לשים בה' מבטחו מבלי לבנות בתים באבנים משכיות וחדרי מלכים ברצפת בהט ושש וכדומה מתענוגי בני אדם להרחיב דעתו ובזה יבוא לידי מותרות וחמדת נשים ושאר חמדת ממון עם איסור והיתר ואפילו ללסטם בריות אפס יהיה כפי צורך ארמונו והיכלו ובזה יתגאה וירום לבבו ויתנשא וישכח אלוה עושהו מה נעים ונחמד היה צוואת יונדב בן רכב (ירמיה לה ו) שצוה לבניו לבלי בנות בתים כי אם באהלים ישבו דירת עראי פעם כה ופעם כה וכן עשו אבותינו אברהם יצחק ויעקב היו שוכני אהלים והוא שהאריך ימיהם כי לא חרדו לפגעי אש שישרוף ארמונם ולא פחדו לקול אויב ורעב ומגפה כי מהר נתקו חבלי אוהלם ויתידות משכנותם ויתהלכו מעם לעם ועל זה אמר בלעם בראותו במדבר שוכני אוהלים (במדבר כג ה) מה טובו אוהליך יעקב אהלך דייקא שאנו רק שוכני אהלים כאהלי קדר ואז כיריעות שלמה ואז טוב לנו בזה ובבא אבל כאשר אנחנו שוכני בתי חומר גויל וגזית אבן מקיר תזעק להעיד בנו כי נגע נראה לנו בבית החמס והגאוה וחמדה ותאוה שמה הרגיעה לילית שמה מצאה מנוח תשלח חיצים ותפיץ אותם ובפרטות הבונים בית בלי משפט ומסיגי גבול דלים וע"ז נאמר שבתיהם קברם ירדו שאול בעו"ה וראו כבוד ה' שהיה שכן באוהל משכן עשו קרשים ויריעות התמיד הענין במדבר ובבואם לארץ כי התהלך מאהל לאהל מדבר גלגל שילה נוב וגבעון ת"פ שנה ומקדש שלמה שהיה בנוי בבנין אבנים יקרות לא התמיד רק ת"י שנה והיה לשריפת אש בעו"ה ובית שני נחרב כמה פעמים בימי יונים והורדוס חזר ובנאו ועם כל זה לא התמיד יותר מת"ך שנה וזהו שרמז הפסוק (ויקרא כג מב) בסוכות תשבו ז' ימים זהו הכלל שזה ודאי להמלט מהדין אבל האזרח דהיינו צדיקי ישראל הנקראים אזרחים ע"ש אברהם אבינו הנקרא אזרחי מעבר הנהר ישבו בסוכות תמיד מבלי הפסק ומבלי זמן כלל כי אם תמיד ישבו בסוכות מבלי מניעה כלל ותמיד יהיה כל העולם אצלם לדירת עראי כנ"ל ומה טוב לנו כי נשמור כן אמנם יש בסוכה רמז ג"כ על התורה כי היא צלא דמהימנותא והיא התורה הנקראת צלא דמהימנותא וע"ז צווח שלמה (שה"ש ב ג) בצלו חמדתי וישבתי והוא צל תורה וצל סוכה ובזה יש לאדם לישב וללמוד תורה בסוכה לא להרבות משתה מרעים תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות חתן וכלה בדברי עגבים וליצנות והרהור עבירה אוי לאזנים שכך שומעות ועינים שכך רואות לעשות בצל סוכה צלא דמהימנותא צל רע וצל שדים ומלאכי חבלה שעירים ירקדו בסוכה והיא סוכת גנב"ך שאין יוצא כי סוכה עשויה לענן ה' יומם על הסוכה ואף שאין נראה מ"מ ברור ואמת מי שיושבים בסוכה לשמה ועוסקים בתורה ושמחים בחג במצוה ושמחת מועדות שענן ה' חופף למעלה מעלה עין ראתה ותאשרונו אבל מי שעוסק בסוכה בדבר לצון וחטא ופשע מעביר הענן ונעשה ענן בקר ועבים דשוא של ס"א וע"ז נאמר (איוב ז ט) כלה ענן וילך אבל עיקר סוכה היא התורה ואמרו בגמרא (יומא סו ע"ב במשנה) לענין המוליך שעיר המשתלח שיו"ד סוכות היו מן ירושלים לצוק וענין סוכות תבין בשנקדים להבין מה ענין שני שעירי יום הכפור שאמרו חז"ל (שם סב ע"ב) כי היו שניהם שוים במראה ובקומה והיה הגורל מי לה' ומי לעזאזל דיש לתמוה חברותא כלפי שמיא טמא וטהור יחדיו יאכלו מה זה לזה: