Musar על איוב א:21

ודע כי מן הכתוב הזה דרשו ז"ל שיתחייב האדם להודות לשם ית' על הרעה כמו על הטובה, והוא ששנו ז"ל ברכות (הרואה דף כד) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצה"ר וזהו כפל הבי"ת שלא אמר בכל לבך וזהו שאמר (תהילים קי״א:א׳) אודה ה' בכל לבב כי יתחייב אדם להודות לשם יתעלה בין ביצר הטוב בין ביצר הרע ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך וכן אמרו (ברכות ס"א). ובמדרש פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה הלך ר"ע ועסק בתורה מצאו פפוס בן יהודה אמר לו למה אתה מסכן עצמך שאתה עובר על מצות המלך, אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר ראה שם דגים אמר להם בואו אצלי ואטמין אתכם בנקיק הסלעים ולא תתיראו מבני אדם, אמרו לו אתה הוא פקח שבחיות אי אתה אלא טיפש כל חיותנו אינה אלא במים ואתה אומר לנו עלו ליבשה, אף אנו כל חיותנו אינה אלא בתורה דכתיב (משלי ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך ואתה הוא מסתכן אתה בעצמך. לימים נתפסו שניהם אמר לו פפוס לר"ע אשריך שנתפסת על ד"ת אוי לו לפפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטילים, וכשהוציאו ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיו מסרטים את בשרו והוא קורא ק"ש אמרו לו תלמידיו רבינו ע"כ אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק בנפשך אפילו נוטל את נפשך עכשיו שבא לידי לא אקיימנו יצתה נפשו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד עליו אמר דוד המע"ה (תהילים י״ז:י״ד) ממתים ידך ה' ממתים מחלד אל תקרי ממתים אלא ממיתים. ידך על התורה שנתנה בימינך שנא' (דברים לג) מימינו אש דת למו חלקם בחיים לחיי העוה"ב וצפונך תמלא בטנם שזוכין לרב טוב הצפון וכל טוב צפון לזרעם אחריהם. ובכל מאודך בכל ממונך. ד"א בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו, ויש לו לקבל הכל בשמחה שנא' (תהילים ק״א:א׳) חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וכתיב (תהילים נ״ו:י״א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, וכן הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיהו ס״א:י׳) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי בין במדת רחמים בין במדת הדין כי הצדיק אף במדת הדין ישמח. ומפני שטבע האדם נותן שישמח יותר במדת רחמים ע"כ כפל השישה ואמר שוש אשיש וכתיב (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא וכתיב (איוב א׳:כ״א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, וכן במדרש תהלים (ישעיהו ה׳:ט״ז) ויגבה ה' צבאות במשפט אם במשפט ויגבה ואם בצדקה והאל הקדוש. אמר רבי ברכיה (תהילים צ״ב:ט׳) ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה על הטוב אומר ברוך הטוב ועל הרעה אומר ברוך דיין האמת עד כאן:

ועל אלו הד' טעמים רומז המאמר (מס' ברכות) פרק הרואה (ברכות דף ס') (ב), כשם שמברכין כו'. א"ר אחא בשם ר' לוי, מהאי קרא כו', עד (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מברך, עד כאן. קשה, מאי בינייהו. ובפרט על קרא דרך הגמרא לשאול מאי ואומר. אלא הנך ד' אמוראי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלא כל אחד מדבר מסיבה אחת. הראשון אמר הן חסד הן משפט אשירה (תהלים קא, א), כלומר ראוי לקיים התורה והמצות מעושר, דהיינו חסד פשיטא, אלא אף מעוני שזהו הסיבה כמו שהבאתי בשם הר"ן. השני אמר (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, סבה שנית כאשר פירשתי לך יהו"ה עת רצון אלהים כו'. ג' אמר (שם קטז, יג), כוס ישועות אשא, לעתיד להיות מנוקה מגיהנם עונש החמור כשאני צרה ויגון אמצא, ואפילו הכי אקרא בשם יהו"ה, רצה לומר שאתלה ממנו יתברך, ולא אתלה בענין הזמן, כענין פשט המרומז ברד"ק על פסוק (ישעיה א, ה) על מה תכו עוד וגו'. בפרק קמא דתענית (ח, א), א"ר יהושע בן לוי, כל השמח ביסורין בעולם הזה, מביא ישועה לעולם, שנאמר (ישעיה סד, ד) בהם עולם ונושע. ה' נתן וה' לקח (איוב א, כא), נגד סיבה רביעית, כי היכי דנתן כך יקח:

ובזוהר אמרו (ח"ב קפז, א) על פסוק (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מ"ב ר"ך, כי מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין הקשה, דהיינו שם של מ"ב שהוא שם היוצא מהגבורה. ואחר כך נעשה רך, כי שיתף מדת הדין עם מדת הרחמים והיה מדת הדין רך, וכן תמצא במצרים (שמות א, יג) בפה רך ובעבודה קשה. רק ארורים הם הרשעים שכל עניינם תחלה שלוה ולבסוף יסורין (ב"ר ס"ה, ה), אבל הצדיקים תחלתן יסורין וסוף שלוה, והוא יתברך צדיק בכל דרכיו מתחלה עלה במחשבה בעבודה קשה דהיינו מ"ב, ואח"כ רך. ועבודת ישראל במצרים לזיכוך ע"י פרעה הרשע והיא הפך, מתחילה בפה רך, ואח"כ בעבודה קשה: