Chasidut על איוב א:21

דַּע, שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת, וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין לוֹ שׁוּם יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, כִּי ה' נָתַן וַה' לָקַח (איוב א).

והחילוק בין שני מיני הטובות הללו, כי ההטבה שניתן על פי מדת הרחמים לבד ואין הדין מסכים בזה אז יוכל הטובה הלז להלקח מהאדם והוא על פי משל המבואר בדברי חז"ל (ילקוט תשא רמז שצ"ח) למלך שהיה חייב לו אחד מאה מנה שלח אליו שליח ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, היה מיצר, שלח אליו אחר ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון שוב היה מיצר, מה עשה המלך עמד בלילה ונטל כיס אחד ונתן לתוכו מאה מנה וזרקו דרך החלון ועמד האיש ההוא וקיבל הכיס והתחיל להיות שמח ואחר כך שלח אליו אחר ואמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון, בא ופרע לו מה שהיה חייב לו ונמצא זה פורע חובו והמלך נוטל את שלו. כך הבריות, עשה אדם עבירה מתחייב עליו מיתה והקב"ה ממתין לו עד שישא אשה והוא מוליד בן ראשון ושני, והקב"ה חוזר ונוטלו הימנו נמצא זה פורע את חובו והקב"ה נוטל את שלו והגוף במקומו וכו' עד כאן. וכן בכל הטובות הנעשים לאדם מממון וקרקעות וכדומה, יש לפעמים שהקב"ה נותנם לאדם בשביל קיטרוג הדין מצבא השמים העומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה וכשהדין גובר ומלך במשפט יעמיד ארץ ואי אפשר לדחות המקטרג בכדי, אז הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו משפיע להאדם הזה טובות וברכות מצד הרחמים והחסדים בחשאי מפני הדין, ולימים אחר כך כאשר יתגבר הדין שולח המקטרג ונוטל מאתו הטובה הלז ונמצא זה פרע חובו והוא כמקודם. וזהו שאמרו חז"ל (ילקוט איוב רמז תתצ"ג) בפסוק (איוב א', כ"א) ה' נתן וה' לקח אמר ר' יודן כיון שנתן, ברחמים נתן, וכיון שלקח, ברחמים לקח. ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו, וכו' עד כאן. והוא דברינו ממש כשנותן נותן מצד הרחמים לבד ולא נמלך בבית דינו, וכשלוקח הנה ברחמים לוקח כי אינו לוקח אלא את שלו, ואכן נמלך בבית דינו שהיא בחינת המקטרג מצד הדין שילך לעשות בו משפט ושוב לא יקטרג. וזה מאמר הכתוב (תהלים ק"ב, י"א) כי נשאתני ותשליכני, שהקב"ה מגביה את האדם בכדי להשליכו לגבות חובו, וזה מאמר חז"ל (שבת נ"ה.) מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה וכו' כלומר שאינו חוזר להיות רעה עוד כי אף אם ילקח ממנו הטובה הלז הכל חסד גמור הוא מאת האל. והנה ברכת האבלים לא מצינו כי אם באיוב כאשר בא אליו הרעה אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ולכאורה צריך להבין כי הלא אף שבחיו יתברך צריך לאומרם באמת כי לפניו חנף לא יבוא ואיך שייך להודות על הלקיחה הלא די אם אינו מתרעם על הלקיחה לצד שהוא נתנו והוא לקחו הרי הוא כמקודם אבל איך יברך עוד שם ה' בזה. ואמנם הוא כדברינו, כי ה' נתן הוא בעצמו ברחמים נתן, וה' לקח כשלקח לקח הוא ובית דינו בכדי לפרוע במתנה הלז את חובו ועל זה ודאי יהי שם ה' מבורך, שבכוון נתן כדי ליקח את זאת ובזה יפרע את חובו.

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' (שמות כ ב), לא יהיה לך אלקים אחרים וגו' (שמות כ ג). יש לבאר הסמיכות, על פי מ"ש זקני מהרש"א ז"ל הטעם דנאמר אשר הוצאתיך ולא אשר בראתיך, משום דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא (עירובין י"ג ע"ב), והנה בפרשת בראשית (א כו) על הפסוק נעשה אדם אמרו (סנהדרין דף ל"ח:) מכאן פקרו המינים וכו'. אך אמרו רז"ל (סנהדרין ל"ב ע"ב) דנמלך בפמליא וכו', והנה רב האי כתב להוכיח מזה דנח לו לאדם שלא נברא, על פי המדרש (קדושים סי' ב') ה' נתן וה' לקח (איוב א כא), דהטוב נותן בעצמו, ועל ההיפך ח"ו מתייעץ עם בית דינו, עד כאן. אם כן באמירת נעשה אדם מבואר דנח שלא נברא, והנה לפי זה אם נח שלא נברא אין מקום לטעות מאומרו נעשה, ולפי זה נמשך שפיר אשר הוצאתיך ולא אשר בראתיך, משום דנח שלא נברא, אם כן לא יהיה לך וגו' דאין מקום לטעות, והבן.