Musar על אסתר 10:3

וזה שאמרו (מגילה יג) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ואמרו הסרת טבעת ולא אמרו גזירת מלך ובחרו דוקא בטבעת ובאמת כפשוטה יובן במה שאמרו במדרש (אס"ר פ"ז כ) ויסר המלך את טבעתו וכו' אחשורוש שונא לישראל יותר מהמן הנהוג שבעולם הלוקח נותן ערבון למוכר וכאן המוכר נותן ערבון ללוקח ולהבין הדברים הוא כך דכפל הדברים ויסר המלך את טבעתו ויתנה להמן הוי ליה למימר בקיצור ויתן המלך טבעתו להמן אבל הענין כך כי ידע המן כי אחשורוש הפכפך ומחר ישנה מלתו ויתן דת אחרת וידוע כי דת המלך שלא נחתמה בטבעת המלך אין לה תוקף כלל כמבואר במגילה ולכך למען יהיה המן בטוח שלא ישנה דתו נתן בידו הטבעת שיחזיקה בידו ולא שיחתום בו רק זה הדת לבד כ"א יחזיקה בידו להלן וא"כ אי אפשר לשנות שום דת כי אין כאן טבעת וזהו ויסר המלך טבעתו כי סרה מעליו וזוהיא כוונת המדרש שנתן לו ערבון שלא יוכל לשנות ודברי מדרש מתוקים ולכך במפלת המן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי הרי שהיתה טבעת בידו עד שנפלו בני עולה וזוהיא החרדה שחרד לבם של ישראל כי מתחילה חשבו מלך ישנה דתו ויכמרו רחמיו אבל בשומעם כי מסר טבעת להמן ואי אפשר לשנות בלתי הסכמתו חרדו ועשו תשובה ואתי שפיר דברים הנ"ל גדולה הסרת טבעת וכו' וזהו פשוט אבל יובן ג"כ כי ידוע מ"ש במדרש (אס"ר ג' י) כל המלך סתם הנאמר במגילה מרמז על הקב"ה ואנו היינו קשורים חותם על זרועו וחותם על לבו כנ"ל ואז לרוב חטאינו הסיר הקב"ה חותם מעל זרועו כנ"ל ומסרו למקטריגים ואין לנו שיור רק חותם על לבו וזהו ויסר המלך את טבעתו היינו חותם על זרועו וכדכתיב (ישעי' מ"ט טז) על כפים חקותיך וזוהיא היתה צרה גדולה לישראל וזהו שהיה מעורר בתשובה שלימה אבל חותם על לב שהוא תפילין בראש נשאר ולכך נאמר ליהודים היתה אורה ויקר זו תפילין ולכן מאוד חיוב עלינו להשגיח בתפילין ולכוין לבבינו שלם לה' בכל יכולתינו והעיקר כי לבבינו ההוטבע לתאות וחמדת הבלי עולם להכניע לעבודת ה' כי בעו"ה לחמדת הבלי עולם הלב נוטה וכמאמר המדרש (מד"ר אסתר פ"י ג) הרשעים ברשות לבם כדכתיב ויאמר המן בלבו היינו שנטה אחר תאות לבו אבל הצדיקים לבם ברשותם שכובשים לתאות יצר אבל העיקר מה ששומע לתאות הלב הוא שמירת שתי בריתות שהם כנגד שתי חותמות הנ"ל ולכך אחז"ל (ע"ז לא ע"ב) יין צריך שתי חותמות דהיינו ברית לשון ובו נכלל איסור אכילות וברית המעור ובו נכלל ברית קודש לבל יטמא ח"ו בבת נכר כי אז תמשך ערלתו ותו אינו בגדר ישראל ח"ו והם שתי חותמות הנ"ל ג"כ כי חותם הלב הוא כנגד ברית המעור כדכתיב (דברים י' ט) ומלתם את ערלת לבבכם וחותם הפה הוא הזרוע ויין על כי הוא חותם לפה לאכילות אסורות וגם לברית המעור כמ"ש (ע"ז לו ע"ב) גזרו על יינם משום בנותיהם ולכן צריך שתי חותמות להבחין ולהבדיל לבל ישקץ ח"ו נפשו בהם והנה ביותר צריך שמירת ברית קודש כי אות הוא בין ישראל לאבינו שבשמים והוא הגורם שהקב"ה חושב מחשבות לבל ידח כל נדח למען בריתו אשר חתם בבשרינו וזו היתה תפלת משה רבינו ע"ה אשר נאמר (שמות לב יא) ויחל משה וכו' למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה ויש להבין מה זו המליצה בשביל ישראל שהוציאם ד' בכח גדול ואדרבה היה להם לשום על לב טובת הבורא ביותר ומבלי למרוד בו אבל הענין הוא כך במ"ש משה להקב"ה (שמות ד א) והן לא יאמינו לי ויאמר ה' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש ויאמר וכו' ואחוז בזנבו וכו' ויהי למטה בכפו ולהבין ענין מה שנוגע לתוכחת מוסר כי בעצם הדברים עמוקים למאוד הם כך כי באמת ישראל במצרים נטו אחרי דעות כוזבות דעת הקסמים וחרטומים ודעת פילוסופים המכחישים נבואה והשגחת השם כמאמר פרעה (שמות ה' ב) מי ה' אשר אשמע בקולו כי חשבו הכל תחת המזל וה' לרוב נשגב מעלתו הנשגבת אינו משגיח רק מסר העולם כפי מהלכי כוכבים ובזה נטו אחרי הקוסמים ומעוננים אשר יקטירו למלאכת השמים עושים טלמסאות להוריד השפע כנודע בכל חכמי נגירמאניות טובם ומעשיהם ובזה נטו רובי ישראל ולכך אמרו ולא יכלו לענות למשה מפני קוצר רוח שהיו אדוקים בעכו"ם והיינו קוצר רוח הקודש כאשר האריכו בזה כל המחברים ולכך צעק משה כי לא יאמינו כי ידע טבעם ואם כי נאמר כי הקב"ה ישנה דעתם זה לא עלה ברוח משה שהקב"ה ישנה הבחירה כי זה הוחק בטבע הבריאה מבלי לשנות הבחירה כי זולת זה אף תפר משפט ויראה ויהיה כצדיק כרשע אבל הקב"ה לרוב טובו וחסדו לבית ישראל הודיע דרכיו למשה כי היו בישראל שתי מעלות והוא כי לא משורש צפע נחש שרשם אשר נאמר עליהם שהם עלולים לרע ומוכשרים לקבל טומאה ח"ו וא"כ טבע מזגם ואיכות גופם מוליד רע א"כ אם ישנה הקב"ה לטוב צריך ממש בריאה חדשה ושינוי טבע למאוד זה אין עושה הקב"ה לשדד הבחירה אבל הם בתכלית ושרשם ממקום קדוש אבותינו הקדושים וטבעם ומזגם מרחם תמים קודש לה' רק אח"כ נשתקעו בכור הטומאה בזה ימינו פתוחה לשבים לשנות הבחירה וליתן להם לב טהור שיאמינו בה' בעל כרחם נגד בחירתם זוהיא מעלה אחת ושניה שעדיין חותמא דמלכא קדישא עליהם כי הם נימולים ועדיין לא עברו להסיר בשר קודש וא"כ עדיין עלולים לטוב וראוים לנס וה' חפץ ביקרם לשנות טבעם לשוב בדרך ניסים ומופת ה' וזהו שאמר הקב"ה למשה (שמות ד' ג) שישליך מטהו ארצה ויהיה לנחש רמזו על ישראל שהוא חוטר אמונה ומטה קודש זרע אברהם יצחק יעקב ולא נולדו מבטן לצפע נחש רק היו מטה ושבטי ישורון שבטי יה רק אח"כ נעשו נחש במצרים וחמת תנינים וילכו אחר נחשים וקוסמים ויירא משה ואמר אם כן הם בעונות הרבים נשקעים בטומאה ומי ירפא להם כמ"ש כי חשב שהקב"ה לא ישנה הבחירה והשיב לו השם שיאחז בזנבו הורה כי בשוליהם הם חתומים באות ברית קודש ולכך יש תקוה אשר ישובו ויהיו למטה קודש ויהיה למטה בכפו וכן היה שרחם ה' והפך הבחירה ששבו לשמוע בקול משה ובזה תבין מ"ש כי בחוזק יד ובכח גדול וכו' דלכאורה קשה מה חוזק יד וכח גדול צריך לאדון כל ארץ המחדש בכל יום מעשה בראשית וכי ח"ו יכבד עליו דבר לעשותו או ילאה בשום דבר אבל כל מה שהקב"ה עושה חוץ לגדר ונימוס שקבע בבריאה קשה עליו למאוד כי ברוך שמו אל משפט ושומר צדק ואמת וא"כ כך הוטבע וכך שורת הדין מבלי לשנות הבחירה ועל זה יצר האדם בחכמה להיות לפני אדם שני דרכים ולא יכריחנו לשום דרך מרע ועד טוב ועל זה נכרת ברית שכר ועונש ובזה למען חסדו שינה הבחירה כנ"ל וזהו יד חזקה וכח גדול אצל הקב"ה ששינה מדתו והשתיק פמליא של מעלה כמבואר במדרש (שו"ט ט"ו ה) שקטרגו בים ואמרו אלו עובדי עכו"ם ואלו עובדי עכו"ם והשיב להם הקב"ה שהם בני אבות כמ"ש כי שרשם מטה קודש ונהפכו לנחש כנ"ל והנה כבר כתב הרמב"ם במאמר תחיית המתים ושאר מחברים כי הנס לא יתמיד ולא יתקיים לנצח כי אילו קיים לנצח לא היה בגדר הנס רק בגדר בריאת עולם חדש וא"כ זה ששינה הקב"ה בחירה של ישראל היה בדרך ניסי וזה לא יתמיד ואחר כך ישובו למנהגם מה שהורגלו במצרים תמיד בעו"ה לילך אחר הבל וישוב המטה להיות נחש כבראשונה וזוהיא טענת משה כי הקב"ה מאוד חרה לו על ישראל בעשיית העגל ויאמר סרו מהר מן הדרך כו' וטען משה למה יחרה אפך בם הלא הוצאתם ממצרים בכח גדול וביד חזקה והיינו כמ"ש שעשית להם נס לשנות הבחירה וזהו כח גדול והנס לא יתמיד ופשיטא דישובו למנהגם ודרכם כסל למו מה שהוטבע בם זה כמה מאות שנה ויהיה לנחש וא"כ אין כל כך חימה עליהם ולכך שוב מחרון אפך וכו' ומה נעמו ומתקו דברי מליץ יושר כזה מי יעמוד לנו בפרץ כמשה עלינו ראוי לבכות על העדרו ובכל יום מורגש העדרו וחסרונו והנה העיקר אשר אמרנו כי שרשנו טוב רק אשר מורגלים מעמים על פני אדמה לילך אחרי הבל אבל בעוד בנו חותם ברית קודש בקל להושיע כי ה' ימינו פשוטה לסייע בתשובה וכן היה בימי המן אף שפקו פליליה וסרו מאחרי ה' מ"מ ריחם ה' והושיעם בתשובה והנה אמרו (מגילה טו) ויגידו למרדכי דברי אסתר והתך להיכן הלך מכאן שאין משיבין על הקלקלה והקשה המהרש"א איך אמרו שלוחים אחרים וגם מתחילה היה אחד התך ולמה שלחה אחר כך שני שלוחים דכתיב ויגידו והניחו בקושיא אבל נראה כי התוספות (בסנהדרין דף ע"ד ע"ב ד"ה והא אסתר וכו') הקשו בסוף למה אמרה אסתר כאשר אבדתי וכו' שתהא אסורה עוד למרדכי למה לא גירשה מרדכי לאסתר ותהיה מותרת לחזור לו ותירצו דחשש אולי יתוודע למלך והקשה מהרש"א דלמה לא הקשה ביותר דהוי ליה לגרשה כדי להמלט מאיסור כי עכשיו נבעלה ברצון ויש איסור אשת איש ונראה ליישבו דבלאו הכי קשה מה ירא הלא הם שני שלוחים שאמרו למרדכי כל דברי אסתר והם באים בסודם הם יכולים לחתום הגט ואין קיום הגט אלא בחותמיו ומה צריך עוד אבל כבר נודע הכלל הואיל ונאמר במגילה (ב' ה) מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש והוצרך לומר ימיני ש"מ שהיו בשושן עוד אנשים אחרים ששמם כך והוצרך הכתוב ליתן סימן יהודי וימיני כמאמרם אמו מיהודה כי זולת זה לא היה מספיק שהיו אחרים ג"כ ששמותם כך כאשר הבאתי כמה פעמים בדרשות הקודמות ואנן קיי"ל (ב"ב קס ע"ב) שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשין אלא זה בפני זה וא"כ אילו מרדכי היה רוצה לגרשה היה צריך לכנוס ולאסוף כל אנשים הנמצאים בשושן ששמם כשם מרדכי כי זהו שאמו מיהודה אין סימן בגט כנודע וא"כ שפיר י"ל שיתוודע הדבר כמ"ש התוספות כי הוא פומבי ביותר ואך זהו מדרבנן אבל מהתורה ודאי דהוי גט ולכך איסור אשת איש לא עבדה אסתר כי י"ל דגירשה באמת ע"י שלוחים ההמה הן הן שלוחיו והן הן עדיו רק מכל מקום למרדכי היה אסור כיון דמדרבנן ליכא גט כמ"ש תו לא נשאה ולכך אמרה אבדתי ממך ולכך הקשה תוספות דהוי ליה לגרשה באמת המועיל אף מדרבנן ולקבץ כל יוסף בן שמעון ולזה תירץ שמא יוודע למלך ובזה יובנו דשלחה שני שלוחים כי היא בקשה לשלוח לה גט על ידם כדי שאם תכנס אחר כך שלא יהיה איסור אשת איש ולכך שלחה שני שלוחים כי שליח להולכה צריך להוחזק בעדים וגם צריך עדי חתימה והרי הם שלוחים ועדים ובזה אפשר לומר כי לכך לא היה התך בכלל השלוחים כי התך דימה בנפשו שהוא קלקלה שאם יסכים שלא תלך אסתר לאחשורוש איה איפוא הצלת ישראל ולהיפך אם יסכים איסור אשת איש קשה עליו להתיר אולי ריוח והצלה יעמוד ממקום אחר רק כל התרופה היה בגט כמ"ש והנה ר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ מבואר בגמרא בפרק הערל (יבמות נב ע"ב) למ"ד קהל גרים איקרי קהל אין הסריס בגדר תורת גיטין וקדושין כי אסור באיסור לאו ליקח ולקדש אשה ישראלית והוי ליה כחייבי כריתות וידוע כי רב ס"ל (סנהדרין צ"ג ע"ב) והיו בניך סריסים בהיכל המלך שהיו דניאל חנניה מישאל ועזריה סריסים ממש כי נבוכדנצר הניח לסרסם כדי שיהיה להם כח בהיכל המלך לשרת באמונה כנודע וככתוב גלל כן התך שהוא דניאל אחד מסריסי המלך וא"כ לא היה יכול להיות לשליחות ולחתימת הגט דבעינן כמ"ש התוספות והוא לאו בר שליחות בזה דאינו בתורת גיטין וקדושין ולכך לא הלך התך כי אם שנים אחרים כמה גדולים מעשה צדיקים ומה עמקו מחשבתם ברוך שבחר בם ויובן גם כן מ"ש במדרש (יל"ש אסתר ו' וכעי"ז במסכת מגילה ט"ז) כי כאשר קרב למרדכי להרכיב אותו בסוס המלך היה מרדכי עוסק בפרשת עומר א"ל מאין בא זה א"ל לא מחיטים רק משעורים א"ל אתי הך ודחיה עשרת אלפים ככרי כסף דידי ויש להבין למה עסק אז במנחת עומר ואם כי היה ט"ז בניסן מאי קמ"ל המדרש בזה ומה נפקא מינה אי מחיטים או משעורים ומנא ידע המן שזה דחה עשרת אלפים דלמא דברים אחרים אבל יובן כי באמת צריך טעם למה נעשה נס כזה על ידי אשה ואין זה כבודם של ישראל והא דבורה אמרה (שופטים ד ט) כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא ומאנה להלוך עם ברק אבל כבר אמרנו כי בעו"ה ישראלים היו נשואים בנות עמים אבל אמרו (סוטה יא ע"ב) במצרים בזכות נשים צדקניות נגאלו כי היו מעיין חתום גן נעול אחותי כלה ומצרים חשבו שכולם זנו אחרי בעליהן כאומרם (שהש"ר ד כד) אם בגופן שלטו מכ"ש בנשותיהם ומצרים שטופים בזימה וחביבה עליהם בהמתן של ישראל ומכ"ש נשותיהן (ע"ז כב ע"ב) ומכל מקום שמרו הנשים את משמרת ה' והקב"ה מעיד עליהם זכו חלקכון ולכך הם שסייעו לגאול וכן בימי המן בגלות שהיו ישראלים בתכלית הבוז ופירוד נתונים בגוים לשבי ולביזה והיו ארצות ההמה שטופים בזימה למאוד כנודע מ"מ הנשים היו צדקניות ולא היה בהן שכולה ולא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקייה (קידושין סט ע"ב) והיו מיוחסים זרע אמת ולכך נעשה הנס על ידי אשה כי בזכותן נעשה כזה כי הן לא זנו אחרי אחרים אבל המן וצרי ישראל לא חשבו כזאת כי חשבו כמו מצרים אם בגופם שלטו ועם מפוזר ומפורד איך ימלטו מזנות וידע שאלהים של אלו שונא זימה ולכך חשב כי יהיו ידיו גוברות כי ראה ה' בם ערות דבר ושב מאחריהם וזהו מאמרו עם מפוזר בין העמים והם מעורבים בין עמים ואינם יושבים לבדם וא"כ אי אפשר לשמור מיינם ואלהיהם סר מהם כמבואר במדרש (אס"ר פ"ז יז) שאמר לאחשורוש כי אין ה' עוד בקרבם וצורם מכרם וה' הסגירם וכבר כתבו המחברים כי המן ידע כי אסתר נבעלת למרדכי רק לא רצה לאמרו למלך כי חשב המלך יאמר שתמיד מערער על נשיו כמו שעשה לושתי ויעורר שנאה ישנה אבל בלבו היה זה לזנות שמנאף עם אשת מלך כי לא ידע שהיתה אשתו באמת והיא רק אנוסת המלך והנה ידוע (עיין זוהר ח"ד צ"ז) הטעם למה מקריבין למחרת הפסח מנחת עומר הוא מהך טעמא כי בצאת ישראל ממצרים נחשדו כל הנשים לזונות עם מצרים כהנ"ל אם בגופן שלטו וכו' ולכך הקריבו מנחת סוטה מנחת קנאות הבא מן שעורים ובצאתם ממצרים הוסיפו לשתות מי מרה הם מים מאררים ולכך ויורהו ה' עץ וישלך לתוך המים דדרשינן (זוהר ח"ג קכד ע"ב) שכתב עליו השם והוא שם שנמחק בתוך המים וימתקו המים והיו לתרופה ונקתה ונזרעה זרע כי היו קדושים וטהורים ושמרו ברית ה' ולכך בפסח מנחת עומר מנחת קנאות כסוטה שלא חטאו ואם יחטאו והיו לאלה בקרב הארץ ח"ו ולכן המן שהיתה כל מגמתו שהנשים מלאות זימה ועל ידי כן חשב שה' סר מאתם כי הוא שונא זימה ולולי כן ידע שה' ילחם להם וכבואו אל מרדכי אמר לו מנחת עומר א"ל משעורים שהוא מנחת סוטה מנחת קנאות כאומרם שלכך שעורים היא עשתה מעשה בהמה אף מנחתה מעשה בהמה וכשמוע המן אמר זה דחה עשרת אלפים ככר כסף דידי לשוא שמרתי אמרתי בידיהם זימה ועכשיו אני רואה כי בעומר נבדקו הנשים ואף בימי מרדכי ואסתר קרבו בבית המקדש כי מזמן כורש הראשון כבר קרבו כמ"ש (מגילה י) מקריבין אף על פי שאין בית כי מימי כורש הראשון התחילו להקריב אף שלא נגמר בנינו וטעו האומרים שלא היו מקריבין אז כי בבית היו קרבנות קריבין כמבואר במשנה (שם) ועיין עזרא א"כ לשוא שמרתי ותוחלתי נכזבה אך הוסיף ביותר כי מבואר במדרש (אס"ר ז' ט) לפי גירסא ישנה דאמר המן שרצונו ליתן בעד כל איש ישראל מאה שקלים ועכשיו הגיעו ק' זוז אבל הגירסא ישנה ק' שקלים כמ"ש מפרשים כי ערך ישראל חמשים שקל בשקל הקודש ושקל הקודש כפול משקלים סתם ולכך נתן ק' שקלים ועיין מ"ש כי ככרות המן משל פרס היו כבדים ביותר מככרות האמורות במשכן כי בפרס היו ככרות משקלן יותר ולכך נתן בעד כל אחד מאה שקלים והנה המן הוציא שם רע על בנות ישראל לזנות תחת בעליהן ושקר ענה בם כאשר מנחת עומר מנחת קנאות מעידה והמוציא שם רע ענשו מאה שקלים וא"כ חזר המנין ליו"ד אלפים ככרי כסף ולכך אמר אתי עומר ודחי יו"ד אלפים ככרי כסף דידי והבן כי אתי שפיר ומדויק היטב ובאמת עיקר שמירה בצניעות הנשים וכל כבודה בת מלך פנימה ומאד מאד הזהרתי על צניעות הנשים לבל ילכו בלבוש אשר נעשה כמנהג הגוים בשרם מגולה והוא בעו"ה למזכרת עון ומכשול ובפרט מבלי להרים קול או להתערב עם אנשים כי אין לך דבר הגורם רעה לנפשו וגופו יותר מתערובות אנשים ונשים ואשריכם ישראל אשר הבדיל ה' אתכם לו לעם ובפרט בימי שמחה וימי פורים השותים במזרקי יין צריך שמירה ביותר כי הרבה קלות ראש גורם היין והשמחה והוללת ובמדרש נאמר (אס"ר פ"ג ב) אמר הקב"ה בית המקדש חרב ורשע זה אחשורוש עושה מרזיחים וגם ושתי עשתה משתה חייך שאני נוטל נקמתי מושתי וכו' ולהבין זה נראה די"ל במ"ש (שמות כ ה) פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים וימהר משה ויקוד ארצה כי נתיירא שלא יאמר על חמשה והקשו מה יראה יש כאן הלא זה מחסד ה' כמ"ש כי המשא הכבד לאחד יותר קל לשנים ולרוב טובו מחלקו לחלקים ארבעה ואם יחלקו לחלקים חמשה יותר נקל לנשוא אותו ויהיה טובו יותר גדול ומה זה שמיהר להשתחוות וכבר ישבתי זה באופנים רבים ואופן אחד הנאות לענינינו הוא דידוע מ"ש בגמרא (סנהדרין לח) וישקוד ה' וגו' כי צדיק וכו' צדקה עשה הקב"ה וכו' שהקדים לגלות שתי שנים קודם ונושנתם דאז היו ח"ו משוקעים בטומאה ולא היתה ח"ו תקוה להם כלל והנה כל חורבן בית המקדש נאמר במלכים ודברי הימים בשביל חטאת מנשה ופוקד עון אבות על רבעים לכך האריך הקב"ה זה אחר זה והיה אמון יאשיהו צדקיהו ואחיו יהויכין והיתה גלות ישראל כי אין מאריך יותר מארבע דורות אבל אילו מדותיו של הקב"ה להאריך אפו על חמשה דורות אם כן היתה הגלות מתאחרת עד בנו של יהויכין או צדקיהו א"כ היה הבית עומד יותר והיה ח"ו כמנין ונושנתם ומרה ח"ו היתה באחריתו ולכך מיהר משה והשתחוה כי ראה גם ראה חורבן הבית וסיבתו וענינו כמאמרו ונושנתם ומאז בעון עגל נולדה סיבה לחורבן בית ואתי שפיר והנה כבר מבואר (מגילה י"א) כי בלשאצר ואחשורוש כל ענינם היה שחשבו כי מגלות יהויקים התחיל החורבן ומאז יש למנות השבעים שנים ונראה כי הם חשבו כי מה שנאמר על רבעים היינו נפש החוטאת בכלל מנין וא"כ כשתחשוב מנשה אמון יאשיהו יהויקים נשלמו ד' דורות וא"כ חשבו הקב"ה אין מאריך אף יותר מבלי ספק שאז מתחיל החורבן והגלות ואם כן אף מנין שבעים יתחיל ממנו ולכך כשראה שעברו עשה משתה והנה לפי זה דהחוטא בכלל חשיב נבוכדנצר אויל מרודך בלשאצר ושתי הרי כאן ארבעה דורות וראוי להעביר עליה כוס פורענות וזה מאמר המדרש בית המקדש חרב ואתה עושה מרזיחין וגם ושתי מלכה והיינו משום דתשמח שעברו שבעים שנה וא"כ על כרחך דהחוטא בכלל א"כ אף ושתי בכלל עונש ולכך יצא הקצף והדין על ושתי כי מידה זו שלשים ורבעים נוהגת אף בגוים כי ארך אפים לצדיקים ולרשעים כדכתיב (בראשית ט"ו טז) ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון אמורי וא"ש ומזה נלמד כמה עלינו למעט בשמחה בזכרנו בחורבן בית המקדש וגלות ישראל כעדר הנפוץ ואילים לא מצאו מרעה ואין לנו כהן מורה לא אפוד ותומים וארון ה' במה נשמח וכבר אמר המקונן לא אשמח עוד בפור עד יבואו ימי פורייך וכל השמחה שתהיה לנו הכל לשמחת מצוה וחדוה בהנס כי לא עזב ה' עמו ונחלתו לא יעזוב ועיקר כי הוא היום קבלת התורה כי קיימו וקבלו התורה ברצון מה שהיה מקדם באונס וזה הוא שהקב"ה עושה הכל מידה כנגד מידה דכתיב במגילה ויהיו נקראים מלמד שנקראים מעצמן (מגילה טו ע"ב) ופירשו המפרשים דזהו קודם וימצא כתוב כי מתחלה לא היה נכתב כלל ונקראים מעצמן שלא מתוך הכתב ואחר כך בא גבריאל וכתבו ולכך כתב ראשון ויהיו נקראים קודם וימצא כתוב דאם לא כן הוי ליה למימר להיפך ונראה כי התוספות כתבו הא דמודעא רבה לאורייתא הכל בתורה שבעל פה כי תורה שבכתב קבלו ברצון ואמרו נעשה ונשמע ולפי זה מה דהוצרכו לקבל בימי אחשורוש היה לתורה שבעל פה וא"כ שילם הקב"ה מידה כנגד מידה כי הם קבלו התורה שבעל פה מה שלא ניתן ליכתב אף מתוך ספר זכרונות היו נקראים מה שלא בא בכתב כלל וכלל ונקרא בעל פה והיא מידה כנגד מידה וישרים דרכי ה' אך זולת פירוש המפרשים נראה דלכך היו נקראים כי מה שגבריאל כתבו ולא אחר הוא דהא אמרינן (שבת יב סוטה ל"ג) אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי זולת גבריאל שמבין בשבעים לשון ואם כן כאן היה צריך לכתוב לשון פרסי שיבינו אחשורוש ולכך לא היה יכול לכתוב אותו זולת גבריאל והנה בהא דכתב בלשאצר (דניאל ה׳:ח׳) דלא כהלין כתבא למקרי יש שתי דעות בגמרא (סנהדרין דף כ"ב ע"א) י"א דהיה כתוב בלשון נוטריקון או א"ת ב"ש וי"א דהיה כתוב בלשון ארמאי מנא מנא תקל ופרסין רק שהיה כתוב בכתב אשורית ולא היה נהוג אז ולכך לא היה יכול לקרותו רק דניאל והקשו המפרשים למה באמת נכתב בכתב אשורית ולשון ארמאי ולא נכתב גם כן בכתב ארמית ואי להגדיל דניאל הא בלאו הכי היה חשוב ותירצו דאין מלאכים אפילו גבריאל אף שמדברים בכל לשון אבל הכתב אין כותבין רק אשורית שיש בו קדושה כי כל אות מרומזת בתגין וקוים על שם הוי"ה ברוך הוא ולפי זה אף שבא גבריאל וכתבו ענין מרדכי בלשון ארמאי או פרס מכל מקום הכתב אי אפשר לכתוב רק אשורית ואיך היה אפשר לעבדי המלך אחשורוש לקרות אשר לא מבני ישראל המה ולכך קאמר הגמרא שהיו נקראים מעצמן ובאמת לא קראוהו כלל להיותם בלתי מכירים הכתב ומזה דייק הגמרא שגבריאל כתבו כי אילו היה נכתב מבני אדם היה נכתב בלשון וכתב הניתן לקרות למשרתי מלך א"כ לא היה הנס לקרות מעצמו וכל אמעוטי בניסא ממעטינן ואתי שפיר חזו וראו כמה יקר ושבח לאדם העושה זכות עד שאינו נמחק מעלה ומטה וכמה נפישי זכותיה דמשה רבינו ע"ה אשר צדקתו עם ישראל אף לעתיד לבא אמרינן כשיבוא אהרן יבוא משה עמם ללמדם תורה כי כל גלות תלויה בשכחת התורה וכל זמן שאין התורה נזכרת על בוריה אי אפשר להיות גאולה שלימה ולכך לעתיד לבא שיהיו נזכרים הנשכחות תהיה גאולה שלימה ואז ימחה שמו של עמלק וזה הוא רמז (שמות ח יד) זכרון בספר וכו' כי מחה אמחה את זכר עמלק והיינו כשיהיה זכרון בספר שלא יהיה נשכח ממה שנאמר בספר ואז יהיה נמחה זכר עמלק אך איך אפשר לדעת הנשכחות הא לאומרו בשמים אי אפשר דכתיב אלה המצות ולכן לעתיד לבא יבא משה והוא יגיד כל הנשכחות ואז תהיה גאולה שלימה והנה ידוע כי המן היו לו יו"ד פעמים יו"ד בנים כנגד יו"ד כחות הטומאה וכל י' בנים מורים על אחד מכחות הטומאה וידוע י' כחות הטומאה כנגד י' קדושות כמו ששנינו בריש כלים י' קדושות מה הם ואם כן שיו"ד בני המן נהרגו וי' נתלו לא בטלו כי אם שני כחות הטומאה ולעומת זה לא זכו רק לשני קדושות מי' קדושות אבל באמת לא היו צריכים כי י' קדושות הם קדושה ראשונה קדושת ארץ ישראל וקדושה שניה קדושת כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון וח' קדושות הנשארים הם קדושת ירושלים והר בית וחיל ועזרה והיכל וקדשי קדשים ע"ש וידוע מ"ש הרמב"ם (פ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ז) כי כל אלו קדושות לא בטלו בגלות ראשונה ולא היו צריכין לקדש חוץ קדושת ארץ ישראל וקדושת כרכים הנ"ל בטלו והוצרך עזרא לקדש שנית ואם כן אף שני כחות הטומאה בטלו ויותר כבר היתה קדושתן מימי בית ראשון והנה ביום י"ג נהרגו י' בנים ותיכף זכו לקדושה ראשונה ביום שלאחריו ולכך הפרזים עושים י"ד אבל קדושת כרכים לא זכו בו ביום אמנם ביום י"ד שנתלו שאר י' בנים א"כ אף לקדושה שניה שהיא קדושת כרכים לכך זכו בט"ו לקדושה ההיא ולכך קורין הם בט"ו ומזה תבין למה דוקא כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ועיקר היה בשביל ארץ ישראל כמ"ש הירושלמי (פ"א דמגילה) לחלוק כבוד לארץ ישראל כי בהכרת רשעים זכו לקדושת ארץ ישראל ולכך קורין מוקפים מימות יהושע בן נון שלהם קדושה יתירה וקדושה שניה כמ"ש ולא זכו אליה רק לאחר שנתלו בי"ד והבן כמה עמקו ענינים הללו:

ונראה לפרש את דברי הספורנו בהקדם דברי החתם סופר, דהנה איתא במס' מגילה (ט"ז ב'), "'כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו' (אסתר י', ג'), לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין (לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה, רש"י)". ומבואר שמקצת הסנהדרין פירשו ממרדכי הצדיק כיון שהיה מתבטל מלימוד התורה. ויעוין בט"ז (יו"ד סי' רנ"א ס"ק ו') שהקשה איך שייך לומר שזה נחשב ביטול תורה, והלא היה עוסק בצרכי ציבור והיה מצוה שאי אפשר להעשות ע"י אחרים וממילא פטור הוא ממצות תלמוד תורה, וע"ש מה שתירץ. והחתם סופר (בדרשות חת"ס עמ' קצ"ג א') תירץ, "ונראה לי להסביר דודאי פיקוח נפש דוחה תלמוד תורה, והיה מרדכי מחוייב לבטל משום פיקוח נפש, אך הקב"ה שהזמין מצוה זו למרדכי ולא לאחר, על כרחך משום שתורתו של אחרים היא חביבה יותר, ולא רצה הקב"ה שיתבטלו הם מתלמוד תורה, על כן הזמין למרדכי, ומשהבינו אנשי כנסת הגדולה כך הורידוהו מדריגה אחת".