Musar על אסתר 4:1

ולי נראה דיתחיל להתענות מי"ז בתמוז ואילך כי אז נשתברו הלוחות, והתחיל התיקון מראש חודש ואילך שאמר לו הקב"ה עלה אלי, וירד ביום כפור עם הלוחות. ומה שאמרתי להתחיל מי"ז בתמוז, אין כוונתי שיתענה יום יום בימים שמתענים, רק כונתי שישלים באלו הימים שמי"ז בתמוז ואילך מה שחסר מאלול ואילך ראש חודש ושבתות וימים טובים שלא יוכל להתענות בהם אלו החסרים ישלים מי"ז בתמוז ואילך עד ראש חודש אלול במפוזרין, ולא יעלה לתשלום הימים שבחיוב בלאו הכי להתענות כגון ט' באב או ערב ראש חודש אם רגיל בו. או אם אירע יום שמת בו אביו או אמו. או אם אירע בו תענית חלום. אבל באלול עצמו עולה הכל, מאחר שהן עצמן ימים המקודשים הארבעים יום שהיה משה בהר בימי הרצון, מכל מקום משבעה עשר בתמוז ואילך אף בימים שאין מתענה בהם אף שהם אינם ימי הצום יהיו ימי תשובה מאחר שהתחיל לקדשם קדושים יהיו שיתעורר בתשובה יום ויום בהתעוררות גדול, ויתקן מעשיו וימעיט הנאת אכילתו וזה יהיה לו במקום תענית. ואשרי לו מי שלובש שק^הגה"השק הואיל ואתא לידי אימא ביה מילתא. זה לשון ראשית חכמה, עוד לתשובה צריך שק, וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יב) ואתנה לבושי שק. ובבראשית רבה (פד, יט) אמרו רז"ל בפסוק (בראשית לז, כט) וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר עסוק בשקו ובתעניתו כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור, הדא הוא דכתיב וישב ראובן אל הבור. רבי יהושע אמר כו' עד אמר לו הקדוש ב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה, ואיזה זה הושע שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך. ודברי רבי אליעזר מוסכמים בזוהר. הרי שהתשובה היא בתענית ושק. עוד שם, אמר רבי אבהו לפי שתפס יעקב אבינו את השק, לא זז מבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות, ואינו נוהג אלא בבני אדם הגדולים. דוד, שנאמר (עי' דה"א כא, טז) ויעל דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב, (מ"א כא, כז) וישם שק במתניו. יהורם, (מ"ב ו, ל) וירא העם והנה השק על בשרו. מרדכי, (אסתר ד, א) וילבש שק ואפר, עד כאן לשונו:
עוד בב"ר פרשת ויהי בעת ההיא וירד יהודה (פה, א), זה לשונם, רבי שמואל בר נחמני פתח, כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, עד כאן לשונם. ועוד במדרש רבה פרשת וזאת הברכה (דב"ר יא, י) אמרו רז"ל, כיון שראה משה שנחתם גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר, איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש בעפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני המקום עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, עד כאן לשונם. ועוד אמרו במדרש (מדרש פנים אחרים ב, ד) על פסוק (אסתר ד, ד) ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל, זה לשונם, אמר איני מזיז את השק עד שיעשה הקדוש ב"ה עמי נסים כשעשה לראשונים. ביעקב כתיב (בראשית לז, לד) וישם שק במתניו. ובאחאב לא תלה לו ג' שנים. וכן ביורם ולא כלה שקו רעב משומרון:
ואני שמעתי מהמקובלים כי שק עולה ד' מאות. והענין כי יש בקליפות ד' מאות כתות, שעליהם נאמר בעשו (בראשית לב, ז) וארבע מאות איש עמו, ויש למעלה ד' מאות עולמות של רחמים כדפירשו בריש האידרא, ובלבישת שק זוכה להכפות ד' מאות דסטרא אחרא ולזכות לעולם הבא לארבע מאה עלמין דכסופא, שהם נקראים ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר. ועוד שמעתי כי נרמז בשם מ"ב בשם אחרון שקוצי"ת, צית בלשון תרגום הוא שמיעה, והכוונה כי השק גורם שמיעת התפלה, זהו וש"ק צי"ת. וכן שמע קולינו ראשי תיבות שק:
ומורי ע"ה כתב, במה שאיתא ברעיא מהימנא שקש ותבן הם הקליפות, וקש בהיפוך הוא שק. והכוונה כי כיון שהבעל תשובה חטא ונמשך אחר הקליפה, ראוי שיעלה שק על בשרו, ובזה יכנע יצרו שהוא הקש. ואני אומר, שהרי בגלות נאמר (ישעיה נ, ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, הרי הקב"ה שנאמר בו (מ"א ח, לב) ואתה תשמע השמים, מתלבש בשק, ושכינה נאמר בה (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. וכיון שזה בחטאו גרם להלבישם שק יתר על מה שהיה להם, שהרי כשאנו חוטאים מאריכין את הגלות וממליכין את השק שהוא העבד יותר מהראוי, וכן הנשמה כולה מתלבשת בשק שהיא הקליפה, ולכן לתיקון השכינה ולתיקון נשמתו יעלה השק עליו, ובפרט בימי צער ובכיה ראוי ללבוש שק, עד כאן לשונו. הרי שאין יפה לתשובה כלבישת שק, וסימנך השקיפה, השק יפה. עוד היה נותן האר"י ז"ל סימן ב"ד קודש ילבש, ב"ד באת בש ש"ק: ויושב על העפר ובוכה על עונותיו ומספיד עליהם ומתודה בבכי ובכפיפת ראש והשתחויה עד שיתפקקו כל חוליות ובזה מקיים הראשי תיבות של תשובה שהוא ראשי תיבות *תענית *שק *ואפר *בכיה *הספד כמו שאמר האר"י ז"ל. ואף בשבתות שלא הותר להספיד ולבכות ולישב על הארץ, מכל מקום נראה לי שיכול להתודות וידוי קצר אף בשבתות, או יקרא בספר דניאל סימן ט' וסימן י', ויאמר אלו הפרשיות בכוונה ויחשוב בלבו גם עונותיו. גם יקרא פרשיות בנחמיה סימן ח' ט' י', ואחר כך יאמר בתהילים מזמור סימן נ"א כאשר בא אל בת שבע כו', ויסיים בתורה לומר פרשת (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. עד (שם יא, ט) זבת חלב ודבש. ויתעורר מאוד בלבו ויחשוב מחשבות טובות לתקן כל מה שקלקל:

וגרסי' במדרש השכם אם על תודה יקריבנו וגו'. ראה היאך הב"ה סולח לעונותיהם של ישראל. מה היו מקריבין על זבח התודה, חלות ורקיקין. אמ' הב"ה מי שיש לו פר יביא פר, איל יביא איל, שה יביא שה, יונה יביא יונה, ומי שאין לו אחד מכל אלו יביא סולת, ומי שאין לו ולא כלום יביא דברים, שנא' (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים וגו'. אמ' ר' שמעון בן גמליאל גדולה חיבתן של ישראל, שהב"ה משנה סדר בראשית בשביל חיבתן של ישראל, שהוא מוריד להם גשם מן השמים ומעלה להם טל מן הארץ, שנא' (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל, וכן, אף שמיו יערפו טל. כיון שראה משה רבינו ע"ה מתן שכרן של צדיקים אמ' אשריך ישראל וגו'. מגן עזרך, כנגד אברהם דכתיב (בראשית יד, כ) ביה אשר מגן צריך בידך. ואשר חרב גאותך, כנגד יצחק שפשט צוארו כנגד החרב. ויכחשו אויביך לך, כנגד יעקב, דכתיב (בראשית לו, ו) וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, פי' שהלך לו עשו לארץ אחרת מפני פחדו של יעקב. ואתה על במותימו תדרוך כנגד מרדכי, דכתיב (אסתר ו, יא) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וגו'. מי גרם למרדכי להנצל מאויביו ולבא לידי הגאולה הזאת, מפני שהיה מתפלל בכל שעה, שנא' (אסתר ד, א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויצעק צעקה גדולה ומרה.

וכל מה שעבר על אבותינו אברהם יצחק ויעקב הכל היה סימן לבנים ורמז לגליות ופדיון והצלה מהם. כי האבות ראו הגליות. אברהם בבין הבתרים, שנא' (בראשית טו, יג) ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ידע, גלות מצרים, שנא' (שמות ז, ה) וידעו מצרים כי אני ה' וגו'. תדע, גלות כשדים, שבו נמכרו כל ישראל להשמיד להרוג ולאבד בימי אחשורוש והמן הרשע, שנא' (אסתר ד, א) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, כדכתי' בנבואת עובדיה שהתנבא על אדום והתוכח עמהם על שלא באו לעזור לישראל ועל ששמחו להם ביום אידם, שנא' (עובדיה א, יב) אל תרא ביום אחיך ביום נכרו, ר"ל כשיהיו ישראל בידכם בגלות, אל תראו אותם כאלו הם גרים ונכרים, כי אחיכם הם. יצחק בענין הבארות שחפר, וראו הדבר בשמות הבארות. שם הבאר הראשון עשק, כנגד גלות מצרים שבו נתעסקו אבותינו בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, ר"ל בכל עבודה קשה, דכתיב (שמות א, יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. שם השני שטנה כנגד גלות בבל, דכתיב בו כתבו שטנה על יהודה וירושלים. שם השלישי רחובות, גלות אדום שהוא גדול ורחב. וכשראה דוד ע"ה גודל הגלות הזה ברוח הקדש, אמר צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני. ונקרא ג"כ רחובות, רמז שהב"ה ירחיב לנו מצרת גלותנו זה ויוציאנו ממנו, שנא' (בראשית כו, כב) כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. יעקב במראה הסולם, שנא' (בראשית כח, יב) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. מצב, מ"ם מצרים, צד"י זה עשו, שנא' (בראשית כה, כז) ויהי עשו איש יודע ציד, בגימטריא עולה למנין צד"י, והוא רמז לגלות אדום, בי"ת בבל. ואברהם יצחק ויעקב כשראו שעבוד ישראל באלו הגליות נצטערו עליהן וסדרו תפלה בעדם. תפלת אברהם בבקר, כנגד גלות מצרים שהיה ראשון רמז לקורותיו שעברו עליו ונתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולן, כך היה גלות מצרים גדול ארבע מאות שנה. וזהו שראה אבינו ע"ה בבין הבתרים, שנא' (בראשית טו, יג) ויאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו'. ומיום שנולד יצחק אבינו ע"ה התחיל חשבון הארבע מאות שנה, לקיים כי ביצחק יקרא לך זרע, ואומר כי גר יהיה זרעך, ויצחק הוא זרע אברהם האמיתי. תפלת יצחק, שהיא תפלת המנחה, כנגד גלות בבל שהוא באמצע, רמז שלא נתנסה כל כך, לפיכך היה גלות בבל שבעים שנה בלבד. ותפלת יעקב, שהיא תפלת ערבית, כנגד גלות החל הזה הארוך. רמז לקורותיו, שנתנסה בכמה נסיונות, ועברו עליו כמה קורות וכמה טלטולין, וצער גידול בנים, ומכירת יוסף, ופחדו מפני עשו, כך עברו עלינו בגלות זה כמה צרות וכמה שעבודין וכמה טלטולין. ולאורך גלות זה נמשל ללילה, שנא' (ישעיהו כא, יא) שומר מה מלילה שומר מה מליל. ולפיכך אמרו רז"ל תפלת ערבית כל הלילה. וכמו שהושיע הב"ה את יעקב אבינו ע"ה מיד עשו הרשע והפך לו אבלו על יוסף לששון וענהו בכל צרותיו והרויח לו, שנא' (בראשית לה, ג) ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי וגו', כך אנו מיחלים ישועה ופדיון מאת הב"ה מן הצער הגדול ומן השעבוד הכבד הזה שאנו בו בגלות הזה שנמשל ללילה. וכמו שהאדם יושב בלילה בחושך ובאפלה ומצפה לאורה לבקר, כך אנו מצפים ומיחלים גאולה ופדיון מאת הב"ה מכובד הגלות הזה.