שני לוחות הברית
ואתם פרו ורבו (בראשית ט, ז). זה המקרא למצוה נכתב, ונכפלה מצוה זאת כי באתה ג"כ בפרשת בראשית בפסוק (שם א, כח) ויאמר [להם] אלהים פרו ורבו. והנה המצות עשה דפרו ורבו הכתובה בפרשת בראשית שנינו משנה שלימה במסכת יבמות פרק הבא על יבמתו (סה, ב), האיש מצווה על פריה ורביה, ולא האשה. ר' יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר (בראשית שם) ויברך אותם. וטעמא דת"ק מפרש בגמרא דיליף מוכבשה דכתיב בהאי קרא דפריה ורביה, כבשה חסר כתיב, איש דרכו לכבוש כו', הרי לדברי שניהם ויאמר להם אלהים פרו ורבו דאדם למצוה נאמר. ואע"ג דבריש כתובות (ה, א) בברייתא דבר קפרא איתא, הואיל ונאמר בו ברכה לאדם כו', א"כ לכאורה משמע דמפרש הקרא דאדם ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו לברכה אתא ולא למצוה, כמו קרא דדגים שנאמר (בראשית א, כב) ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו, דעל כרחך לא אתא אלא לברכה:
שני לוחות הברית
כי שתי זרועות משל לחס"ד וגבור"ה, שתי שוקיים משל לנצ"ח והו"ד, אבר המוליד משל ליסו"ד שהוא הברית הקולט הזרע הנמשך מכל האברים ומריק בלויה שלו ובה האדם שלם, ודבק באשתו נגד מלכו"ת, והיו לבשר אחד וכתיב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם. הרי אדם נעשה שלם עם חוה אשתו, ואז נשמתו היתה מלובשת במלבושי כבוד, כי עצם האדם הוא הפנימיות, והגוף הוא הלבוש, ולבושו היה כתלג חיור כתנות אור באל"ף והיו למאורות נשמתו וגופו, ובזה נשלם האדם בג' שלימויות הכלליות כל שלמותיו הנרמזים בתיבת מג"ן, ראשי תיבות *ממון *גוף *נשמה, דהיינו מה שהזכירו (ב"מ פד, א) בשופריה דיעקב שהוא מעין שופריה דאדם הראשון, ויבא יעקב שלם (בראשית לג, יח) ואמרו רז"ל (שבת לג, ב) שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. ואור תורה היא אור הנשמה. כן האדם כשהיה שלם לא היה חסר שום דבר, ולא היה צריך לשום דבר, כי מקומו היה גן עדן, ומאכלו מעצי הגן, ולא היה לו צורך לשום עסק רק לעסוק בעבודת אלהים כי לזה הושם בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב, טו), ואמרו רז"ל (זהר ח"א כז, א) לעבדה זהו מצות עשה, ולשמרה מצות לא תעשה, והיה מקיים תרי"ג מצות ברוחניותם כמו שכתב הפרד"ס בשער הנשמה והארכתי במקום אחר. אבל האדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמה, קילקל בעצת הנחש הקדמוני, והוסר העדי מעליו ונתלבש בעור ובשר ונעשה גופו חומריי כתנות עור בעי"ן, ומאז גוף יוצאי חלציו לדורות הנבנים מהטפה היא טפה סרוחה, כי נעשו הטפות מים עכורים וסרוחים מצד זוהמת הנחש שבא על חוה והטיל בה זוהמא. ולאחר שנתטמא בחטא ההוא, נשתלח הטמא מחוץ למחנה שכינה שהוא הגן עדן, ואז כמה יגיעות צריך להיות יגע להמציא לחם לאכול ובגד ללבוש ויגיע כפו כי תאכל, וכן כתיב (בראשית ג, יט) בזיעת אפך תאכל לחם, וצרכי בני אדם הם מרובים, והאדם הנעשה במטבע, עתה הוא רודף אחר המטבע שהוא הממון שעל ידו ממלא חסרונו:
שני לוחות הברית
בראשית יש בה מצות עשה אחת והיא מצות פריה ורביה, שנאמר (בראשית א, כח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו. והוכפלה המצוה הזאת בפרשת נח (שם ט, ז). ובפרשת נח נאריך בזה בעזרת הש"י: