Musar על בראשית 13:5

והנה בוא ולמד מכאן מה גדול כחה, של בלימת פה. הרי אלמלי היה לוט מגלה על אברהם היתה בכך רשעות עצומה עד מאד. הנה נלוה אדם אל דודו וגיסו, גואלו ואיש חסדו, אשר הליכתו עמו הביאה לו "צאן ובקר ואהלים" (בראשית יג:ה ראה רש"י). והנה בשעה שהלה שרוי במבוכה בחשש של סכנת נפשות, ולמרות שלא היה נדרש מבן לויתו דבר אלא להחריש, לא היה האחרון עוצר ברוחו ומגלה את צפוניו, ללא שום טובת הנאה לעצמו, וגורם בכך לקיפוח חייו של מיטיבו הגדול ולנפילת אחותו בידי חלאת אדם. הלא היתה בזה - לוא נהג כך - רשעות וסכלות גדולה מאד. ואף על פי כן, כיון שנמנע לוט מזאת בעוד שהיה לאל ידו, הפך לבחינת צדיק שזכותו, בצירוף עוד תשעה כמותו, עשויה להגן לא על עצמו בלבד אלא על ערים מלאות אנשים רעים וחטאים.

ועל זה רמז בקרבתם לפני ה' וימותו, דהוה ליה למימר בהקריבם, ומה זה בקרבתם. אלא קרבתם בהשגה ונתקיים בהם (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, כי כבר כתב בעל צרור המור כמו שמצינו (חגיגה יד, ב) ד' נכנסו לפרדס ר' עקיבא בן עזאי בן זומא אחר, כך נמצאו קודם להם ד' וקרה להם ג"כ ככה, אדם הראשון, ונח, ואברהם אבינו, ובני אהרן. ופרדס הוא מקום גפנים ורמונים, אדם הראשון חטא בנגלה ונסתר, קצץ בנטיעות סוד סחיטת אשכול ענבים, ונטה באותו פעם למינות כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין לח, ב) אדם הראשון מין היה. כן אלישע. נח ג"כ, (בראשית ט, כא) וישת מן היין וישכר, נטרפה דעתו כשכור. כן בן זומא והציץ ונפגע:

ובבראשית רבה (מא, ה), היה צאן ובקר ואהלים (בראשית יג, ה), ר' טוביה בר יצחק אמר, שני אהלים, רות המואביה, ונעמה העמונית. דכותיה (שם יט, טו) קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות וגו'. ר' טוביה בר יצחק אמר, שתי אהלים. רבי יוסי בר יצחק אמר, מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. אמר רבי יצחק, מצאתי דוד עבדי (תהלים פט, כא) היכן מצאתיו, בסדום, עד כאן: