מנורת המאור
לעולם ילמוד אדם תורה ויכין מלאכה לעצמו, כדי שיתפרנס ממנה, ולא יטריח על הבריות בפרנסתו, ולא יהנה מכתרה של תורה בעולם הזה, שאין מתן שכרה בעולם הזה אלא בעולם הבא. דתנן רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון. פירוש, יפה תורה עם מלאכה, כדי שיהיה יגע בשתיהן ולא יהיה לו פנאי לחטוא, ומתוך שהוא לומד תורה ועוסק במלאכה להתפרנס ממנה, יתקיים תלמודו בידו, ולא יחמוד, ולא יגזול ממון של אחרים, ולא יטריח על הצבור ויאמר פרנסוני שתלמיד [חכם] אני, דתניא כל הלמד תורה ואינו עושה מלאכה להתפרנס ממנה סופו מלסטס את הבריות. ועוד שנינו במ' אבות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון. וגרסי' באבות דר' נתן שמעיה אומר, אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתודע לרשות. לפיכך צריך אדם לאהוב מלאכה ויתעסק בה, לפי שהמלאכה חביבה לפני הב"ה, ולו העולם ומלואו, וברא אותו בלא טורח ובלא עמל כי אם בדבור בלבד, שנא' (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ואפי' הכי כתב במעשה בראשית מלאכה, שנא' (בראשית ב, ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ר' אלעזר אומר, גדולה היא מלאכה, שאפי' אדם הראשון נצטוה על המלאכה, ולא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנא' (בראשית ב, טו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשומרה. ר' אומר, גדולה מלאכה, שכל מי שעוסק במלאכה, אין בני אדם משיחין בו. משל למה הדבר דומה, לאשה שיש לה בעל, אם יצאה לשוק מקושטת אין בני אדם משיחין בה, כך מי שיש בידו מלאכה, אין בני אדם משיחין בו, מאין אוכל, מאין שותה. ר' מאיר אומר, גדולה היא המלאכה, שכל מי שאינו עוסק בה מתחייב בנפשו, כאיזה צד, היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל, הלך וגנב, תפשוהו ומסרוהו למלכות והטילוהו לעשות מלאכה בשבת, מי גרם לו לעשות מלאכה בשבת, על שלא עשה בחול. ר' יהודה אומר, גדולה מלאכה, שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה, כאיזה צד, עלה לראש הגג ונפל ומת, או נפל ונכפה, הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה. ר' אלעזר בן עזריה אומר, גדולה היא המלאכה, שכל אומן יוצא לשוק ומשתבח באומנותו, הלבלר והקולמוס על אזנו, השולחני והעט על אזנו, ומשתבח באומנותו, וכן כל האומנין בשאר מלאכות. ר' אומר, גדולה מלאכה, שאין אדם יוצא לשוק עד שיתעטף במעיל, והכתף יוצא וחביתו על כתפו, ומשתבח באומנותו. ועוד היה ר' אומר, גדולה היא המלאכה, שאפי' אין לו לאדם אלא חצר או גנה חרבים ילך ויעסוק בהם, כדי שיהא עסוק במלאכה. מעשה בר' יאשיה שהיה מפנה את כליו ערב שבת עם חשכה, מבית זו לבית זו, מזוית זה לזוית זה. אמרו, למה אתה עושה כך. אמ' להם, כדי שתכנס שבת מתוך מלאכה, שנא' (שמות לא, יז) שבת וינפש, שבת מן המלאכה וינפש מן המחשבה.
מנורת המאור
גדולה שבת, שאסר הב"ה לעשות בה מלאכה, ואע"פ שהמלאכה חביבה לפניו. שהרי יתברך שמו ברא עולמו במאמר, לא ביגיעה ולא בעמל, ואפי' הכי קרא למעשה בראשית מלאכה, דכתי' (בראשית ב, ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו, וכתי' (בראשית ב, ב) וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו, וכתי' (בראשית ב, ג) כי בו שבת מכל מלאכתו.
שני לוחות הברית
והנה בחינה עליונה שבנו סוד הנשמה, היא בחינה תחתונה שבו יתברך. כי נשמתינו סוד מלבוש שבו כדפירשתי, וזהו שכינה למעלה מראשינו, והמתגאה דוחה רגלי השכינה שעליה נאמר ה' מלך גאות לבש. וסוד מלבושו יתברך עתה באור הגנוז, ולעתיד יתגלה. והנה אור הגנוז נברא ביום א', וגזר הקב"ה להגנז עד לעתיד אור החדש בעולם שכולו שבת סוד (בראשית ב, ב) ויכל אלהים ביום הז', מה היה העולם חסר, מנוחה כו' (עי' בר"ר י, ט). וקשה איך שייך בריאה למנוחה. אלא הענין אמרו רז"ל (ברכות סד, א) צדיקים אין להם מנוחה בעולם הבא, ילכו מחיל אל חיל (תהלים פד, ח), וזהו אור הגדול המוכן להתחדש: