Musar על בראשית 28:17

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כח, יז). ראוי לאדם שיעמוד במקומות הנכבדים באימה וביראה ובתוספות קדושה, ויהיה מורא שמים עליו בדבור ובמחשבה ובמעשה. על כן המספר שיחת חולין בבית המדרש או בבית הכנסת אף שלא בשעת לימוד ושלא בשעת תפלה מסלק מורא שמים מעליו, והוא איסור מוסיף על איסור של שיחת חולין:

וכן פירש בפרשת תרומה, השכים ועלה עמוד השחר, התחיל הוא גם כן לבא ליכנס לבית הכנסת וקשר עצמו בשלשה אבות בפתח בית הכנסת. אמר (תהלים ה, ח) ואני ברוב חסדך אבוא וכו', וכולל עצמו בסוד הת"ת אדו"ם כלול חסד גבורה תפארת. נכנס לכנסת מל"ה, ומכוין בפסוק בג' אבות, חסדך דא אברהם, אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק, דמסטריה השתחויה לכפוף קומתו נגד מדת הדין להיות נדחה מפניה, ואז השעה נדחית מפניו, כי יומשך שפע הרחמים מלמעלה עליה למתקה. ביראתך דא יעקב, דכתיב ביה (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה, והרי כלל עצמו בהם מחשבה דבור ומעשה. כי מחשבה שזכרנו, היא הכוונה. הדיבור, הוא הפסוק. והמעשה, הביאה לבית הכנסת והשתחויתו נגד היכלו קודם תפילה עומד בבית הכנסת פיו מקור נובע תפלה ויחוד יסוד מקור הבאר נפתח בבאר שהוא בית הכנסת, ומתקן שכינה בכל יכולת כונתו בתפילתו:

אבל הענין כי אמרו בשו"ע (או"ח ק"ב פי"א) אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל כי שם שריא שכינה אבל אם כבר ישב והוא עומד להתפלל אז מותר לישב כי הוא בא בגבולו ובדיינים צריכים להיות כישיבה ואילו היתה השכינה מקודם היה אסור לישב ולכך אין השכינה באה אלא עד דיתבי והוא בא בגבולו ומותר מה שאין כן התפלה דהיא בעמידה ולכך עשרה שעומדים להתפלל מקדמי שכינה (ברכות ו) ולכך באברהם שהיה יושב וביקש לעמוד כשנגלתה לו השכינה אמר לו שב דאני בא בגבולך וסימן יהא לך בדיינים שהם יושבים ואני עומד על גבם ועל כרחך משום דאני בא בגבולם ודו"ק ולכן מאוד יש ליזהר בביהכ"נ שהוא מקום מיוחד לשכינה ואמרו בגמרא (ב"ב צט) כתיב (שמות כה כ') ופניהם איש אל אחיו וכתיב (דה"ב ג' י"ג) פניהם אל הבית ומשני בזמן שעושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו ואם לאו פניהם לבית והקשה הריטב"א (יומא נד ע"ב) קושיא עצומה דאמרינן בזמן החורבן נכנסו גוים ומצאו כרובים מעורים זה בזה וכו' דאיך אפשר הא בעו"ה בעת החורבן היו אין עושין רצונו של מקום ואיך יתכן שיהיה פניהם איש אל אחיו עיי"ש ובאמת יש בזה סוד גדול עמוק בדרך נסתר אבל בדרך נגלה הענין הוא כי חביבין ישראל שאינם צריכין לשליח (יומא נב בל"א) והרצון שאין צריכין לאמצעי ותיכף העבודה והתפלה הולכת מהאדם לה' כי השכינה חופפת עליו ומקבלה הימנו וזהו בצדיקים גמורים אשר הם דבקים בה' מבלי מסך מבדיל אבל בבינונים אי אפשר לילך התפלה והעבודה תיכף לה' רק נבחר בית המקדש מקום השרית שכינה וכל התפלה והעבודה היא לשם לבית מקדשו שם השרית שכינה וקבלת התפלה ובית המקדש הוא מקום ממוצע לקבל התפלה מבני אדם ומשם עולה לה' ולכך אמרו (ברכות ל) והתפללו אליך דרך ארצם שכל התפלה תהיה למקום בית המקדש כי שם מקום חנית התפלה ומשם מלאכי אלהים עולים ויורדים בסולם נצב ארצה להעלות התפלה כחלום שראה יעקב אשר אמר (בראשית כח יז) זה שער השמים אך בעו"ה אשר אין לנו מקדש כמעט אבדה תקוה להעלות התפלה לשמים אמנם בחסדו הותיר לנו שריד אשר אין דור שאין בו צדיקים מבני עליה לא יחסרו מל"ו צדיקים אם כן כל התפלות סובבות לתפלתן של צדיקים ומתדבקות בתפלתן ג"כ לעיל בזבחים סט דמ"ד יש מנחה בבמה יש עופות בבמה וא"כ מסתבר דהלכה כת"ק (דדינו כרבים כנודע מבעלי סוגי' ובתוס' ביצה ב ע"ב ובשאר דוכתי) נגד ר' יהודה וקיי"ל דיש עופות בבמה מיהו לפי מה דמסיק הש"ס קיז דרבנן ס"ל אין מנחה בבמה וע' תוס' שם ד"ה ורבנן יש ליישב אמנם מש"כ המחבר הגאון בעדותו "וכן פסק הרמב"ם" לפי שעה לא ידעתי מקומו והוא שאין מסך מבדיל בינו לבין השם ע"י תפלתו גם תפלת אחרים עולה וזהו אומרם (יבמות סד) ה' מתאוה אל תפלת צדיקים גמורים כי ה' רוצה שתעלה תפלת כל פה חפץ בתקנת יצוריו ומתאוה שיתפללו צדיקים גמורים וע"י תפלתם גם תפלת אחרים עולה וזה אומרם בזמן שישראל עושים רצונו שהם בגדר צדיקים גמורים פניהם איש אל אחיו דהיינו כנסת ישראל אל הקב"ה כי הם אינם צריכים לאמצעי רק תיכף מפי ישראל התפלה באה להשם ואתם הדבקים בה' ולכך פניהם איש אל אחיו אמנם באין עושים רצונו התפלה הולכת אל בית המקדש ואם כן פניהם של ישראל אל הבית כדכתיב והתפללו דרך ארצם וכדקיי"ל (ברכות ל) שישים פניו למקדש ואף השם נותן פניו אל המקדש לקבל תפלתם של ישראל וזהו פניהם אל הבית הן פני כנסת ישראל והן פני הקב"ה אך זהו בעת קיום בית המקדש אבל בחורבנו חוזר הדבר שתפלתם מתעכבת עד תפלת צדיקים גמורים שהם פניהם איש אל אחיו כנ"ל ואם כן חוזר הדבר להיותם מעורים איש אל אחיו בצדיקים גמורים ואין כאן בית אמצעי כלל בעו"ה ולכך בחורבן בהמ"ק היו כרובים מעורים והבן ודו"ק שהוא ענין גדול למאוד ולכן אמרו (ברכות ו ע"ב) הקובע מקום לתפלתו אומרים עליו הי חסיד והי עניו מתלמידו של אברהם אבינו דכתיב וישכם אברהם בבוקר וכו' יש להבין מה ענוה שייך בזה אבל לפי הנ"ל יובן דמי שהוא צדיק גמור אין צריך למקום ממוצע לתפלה כי פניהם אל המקום אבל בינוני צריך בית מיוחד לשרית שכינה למקום ממוצע כי משם תנוח תפלתו ומשם תקובל כהנ"ל פניהם אל הבית ולכך הקובע מקום לתפלתו שיהיה דווקא בבית הכנסת מקום מיוחד לשריית שכינה אשר שם תקובל תפלתו ולא זולת הוא עניו שאין מחזיק עצמו לצדיק גמור עד שלא יהא צריך לממוצע בינו לבין המקום וכן היה אברהם אבינו ע"ה מתנהג אף שהיה צדיק גמור קבע מקום כדי שיהיה מקום המוכן לשריית שכינה ממוצע בינו ולא תלה בזכותו ולכך אומרים עליו מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה ולכן ראוי כאשר חדשנו בית הכנסת נחדש ברית עם ה' והוא יחדש ימינו כקדם לעובדו ביראה בקדושה ובטהרה ואמרו נא עכשיו שבית הכנסת מרום גובה עד למטה מסויד ומלובן אם יבא איש וישליך עליו טיט ועפר עד שיהיה בו כתמים ידעתי כי יחרה אפכם בו והאיש ההוא מבזה נאות יעקב והעבודה הבל פה שיש בו חטא היוצא מפיכם בביהכ"נ מנבל פה ומנוול כל ביהכ"נ בכתמים ונגעים קיא צואה בלי מקום וסר צל השכינה ח"ו מאתנו כדכתיב (דברים כג טו) ולא יראה בך ערות דבר וכו' ובעו"ה כמה בתי כנסיות היו בפראג אשר כדמותן לא היה בכל עולם ובלע ה' ולא חמל נאות יעקב ולא זכר הדום רגליו ביום אפו ואין קב"ה עביד דינא בלי דינא ובלי ספק שהיה הואיל והוציאו בביהכ"נ הבל שיש בו חטא וכל הגדול מחבירו קודם לעונש בעו"ה ולכן הוסרו והתפללו לה' בכונה ועבדו ה' בכל לבב במקדש מעט ואולי נזכה לראות מקדשו בנוי לנס עמים אז יגל יעקב וישמח ישראל ויהי נועם ה' עלינו ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה ובא לציון גואל אמן: