שני לוחות הברית
ויוסף הלך בשליחות אביו ויאמר הנני, והלך בזריזות אע"פ שהשיג בשכלו כי הולך הוא למות כי ידע שנאתם, על כל זאת לא אמר לאביו אדוני אבי הנה הם שונאים שלי ומי יודע מה יולד. ואביו שלא חשש לזה, העידה התורה שהיה על צד ההכרח ממנו מצד הגזירה הקדומה. ואומר (בראשית לז, יד) וישלחהו מעמק חברון, ואמרו רז"ל (ב"ר פד, יג) מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, אבל יוסף שמע לאביו וקיים ציווי אביו אע"פ שסכנה גדולה היה לו. ואע"ג שאמרו רז"ל (עי' ב"מ לב, א) אם אביך אומר לך חלל שבת לא תשמע אליו כי אתה ואביך חייבים בכבודי, זה בדבר השייך בין אדם לבין המקום, אבל הנוגע לעצמו מחיל אנפשיה לעשות רצון אביו למען הציל אותו מידם וגומר:
שני לוחות הברית
ב' יין שהוא המשכר וגורם רעה לעולם ואין בו דעת, אבל דעתן של נשים קלות (שבת לג, ב), והאשה היא חוה סחטה האשכול של ענבים והביאה היין הזה, ומרעה זו נמשך היין נסך שהוא סטרא דמסאבא מגע גוי. ודעת נשים ק"ל, על כן ק"ל שנה שהיה פורש אדם מחוה יצא ממנו קרי, ואלו ק"ל שנה הוצרכו תקון כדבעינן למימר לקמן, על כן ק"ל שנה היו סובלים שיעבוד במצרים קודם שנולד הגואל, כי יוכבד נולדה בין החומות (סוטה יב, א) ובת ק"ל היתה כשנולד משה רבינו ע"ה. והנה הגלות היה בעצת אברהם אבינו כמו שכתוב (בראשית לז, יד) וישלחהו מעמק חברון, ופירשו רז"ל (סוטה יא, א) מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, הוא אברהם אבינו שבחרו בגליות, כדאיתא ברבתי פרשת לך לך (עי' זח"ג רצט, א) ששאלו הש"י אם רוצה שיבואו בניו לגיהנם, או גליות, ובחר בגליות כדי להתרחק מסטרא דמסאבא, וכדי שיזדככו בגלות מכל זוהמא ויזכו לחזות בנועם ה', ובזה יזכו ליין ישן שהדעת נוחה, ולא ביין שהדעת ק"ל: