שמירת הלשון
וְכֵן הָיָה שֶׁנִּזְדַּמֵּן מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁהָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח אֶת שַׂקּוֹ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא הַכֶּסֶף הָיָה לֵוִי, כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י, וְהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר אֶל אָחִיו שִׁמְעוֹן (בראשית ל"ז י"ט כ'): "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ".