אור הצפון
כדי להוציא טעות זו מהלב, כדאי לציין את דברי המפרש הקדמון רבינו עובדיה ספורנו שכל האחים היו צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן ששמותיהם יהיו חרותים על חושן המשפט לפני ה׳ לזכרון, אלא שהם הוציאו על יוסף משפט מות על יסוד ההלכה "הבא להרגך השכם להרגו". האחים שבטי יה ישבו על כס המשפט וירדו לעומק הדין, ולפי מיטב השגתם העליונה הכירו בו כרודף ומצאוהו חייב (ראה ספורנו בראשית לז:יח). אמנם הם שגו במשפטם, אבל הרי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" (בבא בתרא קלא). והלא אף לגבי שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן - עם כל חזונו ורוח הקודש שבו - אומר עליו הכתוב: "כי האדם יראה לעינים" (שמואל א טז:ז), ואי אפשר, איפוא, לבוא עליהם בתביעה על כך.
שני לוחות הברית
ועל ענין זה כתבו המקובלים הרבה רמזים בפרשה זו, על (בראשית לז, יח) ויתנכלו אותו להמיתו, שתיבת ויתנכלו נהפך ללונביות והם ג' מאות לונביות שנעשו בר' יהודה בן בבא, ולפי זה הגירסה בגמרא (סנהדרין יד, א) לונכיות בכ"ף ולא לונביות בבי"ת: