Musar על בראשית 37:35

וזהו ענין שהתאבל יעקב על יוסף וימאן להתנחם (בראשית לז, לה), ואמרו רז"ל (בר"ר פד, כא) שאין מקבלים תנחומים על החי. ומקשים העולם (עי' אוה"ח ד"ה ויקומו כל) לאחר י"ב חודש שנגזר על המת שיהיה נשכח איך לא הבין יעקב שיוסף הוא חי, דאלו היה מת למה אינו מתנחם דהא נגזר על המת שיהיה נשכח^הגה"הושמעתי בשם הגאון ר' משה איסרלז ז"ל, שתירץ לפי פשוטו כך. בשנה ראשונה היה סבור שהוא מת, וכשעבר השנה לא קיבל תנחומין, אז היה רואה למפרע שלא מת בשעה שהגיע אליו השמועה, אבל בודאי עתה מת מאחר שלא בא. וכן אחר כך שנה אחרת, ראה שלא מת באותו הפעם כשחשב שמת, אבל עתה מת מאחר שלא בא. כן היה חושב ימים רבים שהתאבל:
עוד נראה לי לתרץ על דרך פשוטו, הא דנגזר על המת שיהא נשכח לאחר י"ב חודש, רומז דהא מסולקת הנשמה למעלה ואינה בזה העולם כמו כל י"ב חודש שהיא עולה ויורדת, ולאחר י"ב חודש היא עולה ואינה יורדת, ולכך נשכח. וזה אינו שייך אלא במי שיש לו בנים, וכדכתב הזוהר בנשמות נדב ואביהו שלא היה להם בנים, על כן היו נשמותיהן משוטטות עד שנתעברו בנשמת פנחס במעשה דזמרי, לכך חשב יעקב שאין מקבלין תנחומין מאחר שנשמתו עולה ויורדת עד שיגאל::

ענין המאמר הזה לבאר, כי ענין מכירת יוסף, אף שהשבטים עסקו במכירתו כדי לאבדו מן העולם, ויעקב ג"כ עסק באבל בנו בשקו ותעניתו ונתייאש ממנו ואמר (בראשית לז, לה) כי ארד אל בני אבל שאולה, וראובן שעסק בשקו ובתעניתו זה היה גורם שנמכר יוסף, כי לא היה בעת המכירה פה רק היה עסוק בשקו ובתעניתו, ואלו היה פה היה מעכב בדבר כמו שהעידה התורה כשראה כי אין יוסף בבור (שם כט) ויקרע את בגדיו. והנה לכאורה היה הכל לרעה, אבל אלהים חשבה לטובה. וזהו אנכי ידעתי את המחשבות, כי סבת מכירת יוסף מתגלגל עד כי הוא סבת משיח: