Musar על בראשית 37:7

ג' קשה יוסף הצדיק האהוב לאביו, איך לא הודיע לאביו שהוא חי כדי שלא יצטער, ואפילו אם היה רחוק ממנו בסוף העולם היה לו להודיע לאביו, וכל שכן כי ארץ מצרים סמוכה לארץ ישראל שהיה לו להודיעו לאביו ולא להניחו בצער כ"ב שנה^הגה"הקושיא זו יש ליישב, כי ידע יוסף שחלומותיו שחלם הם כמו נבואה, וידע שעל כל פנים יתקיים שאביו ואחיו ישתחוו לו. והיה ירא מאוד לנפשו אם ישתחוו לו בידיעתם כי הוא יוסף, כי איך ישתחוה אב לבנו ואחים הגדולים לאחיהם הקטן. על כן היה יושב ומצפה להיות זה הדבר מקוים בעודו מתנכר לאיש מצרי, כי אז אין חרפה להם להשתחוות לשר מצרי. על כן לא התוודע לאחיו לאחר שהשתחוו לו בפעם ראשון, והמציא עוד עלילה בגביע בנימין, כדי שיבאו להשתחות שנית, כדי לקיים שני החלומות, חלום של (בראשית לז, ז) מאלמים אלומים, וחלום (שם ט) והנה השמש וירח וכו'. וענין השתחוואות אביו לו נתקיים במה שאמרו עבדיך אבינו. אבל לאחר שנתוודע שהוא יוסף, חלילה לו לסבול שישתחוו לו. והיה חושב יוסף כי כשנתקיים מראה החלומות אז כשנתלבש בלבוש מצרי אז די בזה:
וכענין זה מצינו בכמה מקומות ועניינים, כשנגזר דבר אחד אזי יתהפך הגזירה לענין אחר, כמו הדם שראה פרעה על ישראל ונתהפך לדם מילה. ודוגמא לזה מצינו בגמרא (גיטין לה, א) בההוא אתתא דקללה ואמרה כבי תרי עבדית לי תתהפך כורסיך, כלומר שיהיה אבל על בניו, צוה מיד להפוך את הכסא כדי שתחול דיבור הקללה על זה וינצל אחר כך. וכן מצינו במדרש ילקוט (מו"ק ט, ב) בענין ששלח לבנו ואמר לו האנשים האלה אנשי צורה הם זיל לגבייהו דלברכינך כו', והם אמרו יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו', יתבלבל פתורך. בא ואמר לאביו שקללהו, אמר ליה אביו כלהו ברכתא ננהו. ומקשה מהר"ם פדאווה בהגה"ה שם, למה באמת אמר להם בלשון קללה, עיין שם מה שכתב. אבל אני פירשתי הענין, כי הם ראו בגזירה שנגזר עליו מצד המערכת דברים רעים, על כן הוציאו הברכות בלשון קללה, שיספיק גזירת המערכת על דיבור לשון קללה, אבל כוונתו לברכה, והארכתי בזה במקום אחר. זהו היתה כוונת יוסף, שיתקיימו שני החלומות בעוד נחשב כמו מצרי, כן נלע"ד הפשט, ומצאתי קרוב לזה ברמב"ן עיין שם::