Musar על בראשית 38:8

וזהו ענין דברי מטרוניתא הנ"ל כי האמינה לדברי תורה שיוסף לא חטא באשת אדוניו אמנם היא אמרה אתם מפארים ומהללים ליוסף הצדיק לאיש קדוש וטהור גבורתו ותקפו להלחם ביצרו זהו אי אפשר מפאת הטבע איש בכל חומו לכבוש יצרו ובלי ספק שהיה חפץ לעשות עבירה רק מהשמים עכבוהו ומנעוהו מעון או ע"י דמות דיוקנו של אביו כמאמר חז"ל (סוטה לו ע"ב) או כהנה ע"י סיבות ומניעות אשר הרבה שלוחים למקום וא"כ אין כאן התפארות ליוסף כי לא לו ההוד והתגברות היצר רק לשמים ממעל וזה יתכן אפי' לנקלה שבנקלים כי ה' כל יכול ולזה הביאו ראיה דא"כ חטא יוסף במחשבה הו"ל לתורה להזכיר חטאו במחשבה רק שמא תאמר כי לא נאמר בתורה רק מה שהוא חטא בפועל אבל מה שהוא במחשבה בעלמא התורה כיסהו ולזה הביאו לה ממעשה ראובן ונודע מ"ש במדרש ומפרשים וישכב ראובן וכו' וישמע ישראל כי ביקש לעשות וישמע ישראל ולא יכול לעשות אשר זמם כי בא אביו והפיר מחשבתו וא"כ למה העמידתו התורה וכן יהודה באמת שהיתה תמר כלתו לא היה עון כמ"ש הרמב"ן (בראשית לח ח) כי אז היה היבום נוהג באב ואדרבא קיום מצות יבום כמ"ש במדרש ומפרשי תורה רק כל העון במחשבה שחשב היותה קדשה בעיניו ועבר על לאו לא תהיה קדש וקדשה וכדומה מהגנות והפקר לבעול אשה מופקרת וא"כ התורה העמידתו ש"מ דאפילו מחשבת עון אין התורה מעלימה וא"כ לדבריך כי יוסף חטא במחשבה אף מחשבה זו היתה התורה כותבה אלא שצדיק שלם בכל לבבו ומחשבתו היה ואף לו התהלה והשבח ודברים כאלה אני אומר אתם בחורים ובתולות עומדים בכל חומם מתייחדים יום ולילה בקירוב למאוד אם אתם נמלטים מעבירה והוצאת זרע לבטלה כה אחיה אם אדע שהאמת אתכם שהייתי מנשק עפרות מסילות רגליכם כי קדושים אתם אבל חוששני כי בעו"ה נכזבה תוחלתי כי אין כאן עזר אלהות בפשע הרב הזה ויצה"ר דומה להר גדול ואיך תוכלו לכבוש ההר הזה אוי ווי על שברי ושבר הדור כמה קלקולים וגזירת עשרה הרוגי מלכות ואלפים מישראל נשרפו נשמתם כמה פעמים כבר נהרג משיח בן יוסף והכל בשביל יו"ד טיפות שהוציא יוסף ז"ל והיה לקדושת השם לבל יחטא באשה זרה ר"ל ומה תעשו אתם להתחמם באור אשכם ושאול מתחת תוקד ואין מכבה בנים זרים יולדו לא אמון בם והזו שמחת חתונים וכדומה אשר אב ואם רואים בנים נשחטים שוחטי ילדים וזהו אריכות גלות שלנו בעו"ה כי גם יזקינו היצה"ר כרוך בם ובזרעם אחריהם והכל בענין ביטול תורה כי אם ילמדו ידעו מה לעשות ויבינו חומר הדבר ואור תורה יגין ועיקר כי פסקו נותני צדקה מנדבי נדבות לצרך בית המקדש שיהיו לומדים עניים לומדי תורה לשם שמים ואל תמצאו בית מנוס לומר כי הזמנים קשים ועתים הם בצוק הקשה יאמרו נא ישראל אם תהיה כאן פקידה לבנות בית בחירה ומקדש ה' היהיה אחד מכם שלא יפשיט ממש חלוק התחתון ליתן לנדבת בית ה' וידעתי כי הדור כשר יותר יבואו נשים על אנשים יותר מזמן המשכן והדבר ק"ו להעמיד ולכונן בית המקדש מקום ועד חכמים להרביץ תורה בישראל ולהקים תורה מעפרה והלא זה יותר טוב מבנין ביהמ"ק כי אמר הקב"ה לדוד דמים הרבה שפכת אתה לא תבנה הבית הזה (עי דה"א כב ח) ויש להבין מה ענין זה לבנין הבית אבל ענין הדבר כי ידוע מ"ש חז"ל (ברכות ו ע"ב סנהדרין טז) כשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה אמר פשטו ידיכם בגדוד ויש להבין מה ביקשו מדוד בזה באמרם ישראל צריכין פרנסה אבל כבר מבואר במדרש (ילקוט רות רמז תר"ג) ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים וכו' וכי יש לעני בישראל אלף אלפים דינרי זהב אלא כשהרג לגולית השליכו עליו בנות ישראל כסף וזהב והוא הפרישן לבנין בהמ"ק וכשהיה רעב בארץ לא פתח אוצרות לכלכל עניים ולכך קצף עליו השם ואמר טובה צדקה מבנין בית המקדש ולכך אתה לא תבנה ונראה כי חכמי ישראל הם שבקשו שיתן לעניים מהכסף וזהב ההוא ולכך אמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה ופתח ותן והוא מיאן לתת וצוה להלחם ואם כן הרבה מלחמות רשות שנעשו בשביל פרנסת עניים מה שהיה דוד יכול לתקן בפתחו אוצרות המוכנים לבית ה' וזהו פי' הפסוק דמים הרבה שפכת כי לחמת מלחמות רשות ולא היה צורך כי היה לך לפרנס מן אוצרות ואתה קמצת בשלך בצדקה והעניים היו עטופים ברעב עד עבור ימי מלחמה ובין כך סבלו דוחק ולחץ ולכך אתה לא תבנה הבית כי נבחר לה' צדקה מבנין בית ולכך אמרתי דרך הלצה ואכלתם לחמכם לשובע וכו' ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו ה) כי כאשר לא היה לעם ישראל פרנסה פשטו ידיהם בגדוד וזהו אמרו ואכלתם לחמכם לשובע שלא יחסר לחמכם אם כן אין צורך למלחמה ונתתי שלום בארץ אבל נשמע מזה כי יותר טוב צדקה מבנין בית ה' אף כי צדקה לת"ח ולהקים תורה מעפרה ומכ"ש לחזק ידי ת"ח ואני אמרתי סמך למה שכבר נודע מ"ש במדרש (ב"ר פע"ב ו) האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא וקאמר במדרש והוא שישבה על משבר ופריך המדרש והא כתיב ואחר ילדה בת ומשני עיקר ברייתה זכר היה ומתפלתה של רחל נעשית נקבה ותמהו המפרשים דמה קושיא מאחר ילדה בת דהא לפני ישיבת משבר לשיטת המדרש מועילה התפלה ואם הקושיא קושיא מה משני עיקר ברייתה זכר היה הא זו עיקר הקושיא וגם יש לדייק למה אמר דמתפלתה של רחל נעשה נקבה ובגמ' (ברכות ס) משמע דלאה דנה בעצמה וכו' אמנם הדבר פשוט כאשר כבר בא בדפוס בעבורי והוא אם לאה דנה בעצמה היינו לאחר שכבר היו לה ו' בנים וא"כ חשבה דלא תהא רחל לפחות מולידה ב' בנים כשפחותיו וא"כ ע"כ דהיה לה זבולון והראב"ע (בראשית ל כא) כתב דזבולון ודינה היו תאומים וא"כ ע"כ לא התפללה לאה רק בלידת זבולון רהוא הבן הששי ואז ישבה על משבר ואיך היה אפשר להפך דינה לנקבה ולכך משני לא כן הוא דמתפלתה של לאה רק מתפלתה של רחל והיא היתה מתפללת תמיד והקב"ה שידע שזבולון במעי לאה הפך דינה לבת ויש ליתן טעם למה הי' בזבולון תאומים אבל כי עיקר זבולון שמחזיק תורה כנודע שמח זבולון בצאתך יששכר באהלך (דברים לג יח) אבל כשיהיה בעל ת"ח נסמך על מתנת קצין ונדיב חייו תלוים מנגד בעו"ה ואין לו בינה כלל בתורה וגם נדיב ילאה לתת כפעם בפעם אבל עיקר החזקת תורה שיש לנגיד ונדיב לעשות הוא להשיא בתו לת"ח ואם כן אך עצמו ובשרו הוא ולא יאכל הת"ח נהמא דכסופא וגם הוא יתן בעין יפה כי הלא זרעו הוא וזהו תכלית החזקת תורה ולכך בזבולון נולדה עמו נקבה תאומים להורות כי נקבה שכרו כי בזה יזכה לשלמות והוא יביאהו לחיי עוה"ב ובאמת הכל היה תלוי בהתחלה וכן היה במשכן כמבואר במדרש דלא היה א' מנדב למשכן עד שהתחיל משה ונדב משלו כל הונו ועמדו ישראל ונדבו ולכן תלוי הכל במתחיל אם יתחילו הגדולים ופני הדור לנדב לבית המקדש והחזקת תורה מי לא יצא אחריהם ובזה הבנתי דברי הגמרא (שבת צ"ב) דאמרו אין השכינה שורה אלא וכו' עשיר דכתי' פסל לך מפסולת של לוחות העשיר משה וקשה הא מן תחלת הסנה עד פסולת לוחות שניות היו כמעט ב' שנים ואיך שרתה אז שכינה עליו אלא שבאמת היה לו מקודם רק נדב הכל למשכן לכך ניתן לו עושר אחר מפסולת של לוחות כי למשה עצמו נאמרה נדבת משכן קודם לוחות שניות ותיכף נדב בלבו כל כספו וזהבו וזהו הענין ששינו בהעתקת התורה לתלמי אשר בעו"ה היה בעצם היום הזה וכתבו תמורת וירכיבם על החמור נושאי בני אדם ופירש"י שלא יאמרו משה רבכם לא היו לו סוסים (מגילה ט) ויש להבין מה איכפת לן בזה אשר בשביל זה ישנו בתורה אם יאמרו כי עני היה בזאת יתהלל המתהלל שהיה עני ומ"מ בצע כסף לא לקח כדכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי ואין זו בושה לאדון הנביאים כלל אבל הענין למה שאמרו (סוטה יג) חכם לבב יקח מצות שהכל הולכים אחר ביזה ומשה לא הלך רק עסק בעצמות יוסף ויש להבין הלא הליכה זו אחרי ביזה היתה הליכה של מצוה וקיום דברי ה' שאמר דבר נא באזני העם וישאלו וכו' וישראל קבלו שכר במצוה זו אבל טעם הדבר שהלא טענו על ישראל לפני אלכסנדר להשיב השאלה אשר בידם והשיבו תן לנו שכר עבודה (סנהדרין צה) וזה היה הטעם באמת מה' ליתן חלף שכר עבודה ומשה מעולם לא נשתעבד במצרים ולא קבל שכר עבודה ולכך לא הלך לקראת ביזה וא"כ אילו היו כותבים על חמור יטענו מצרים א"כ ע"כ גם משה לקח מביזה שלנו דאל"כ מנין לו במדין היה עני ואין שכינה שורה אלא על עשיר וע"כ דלקח מביזה שלנו ובו לא נשתעבדנו ואם כן גזילה הוא ביד משה רבכם וכדי בזיון וקצף לומר כן על משה ולכך כתבו נושאי בני אדם וי"ל דהיה עשיר ממדין כנודע כי היה שלל רב בידו ממלכותו אשר כבש וכן מה ששינו אצל שרה וכתבו במקום בקרבה בקרוביה לכאורה ג"כ תמוה ורש"י נתן טעם דלא יקשה א"כ אף על אברהם היה לו לכעוס ולכך חילק דזה היה בלבו וזה היה פומבי וקשה חדא מה איכפת לן אם יהיו יונים שואלים טעם בתורה והחקר אלוה ימצאו וכהנה יהיו אלף אלפים שאלות וספיקות בתורה וילאה שכל אדם להשיגו ועוד דעדיין קשה וכי בשביל שהיה בלב לא יקפיד ה' הלא הוא חוקר לבב ואפשר לפי מה שכתב הרמב"ן בתורה (בראשית יח טו) כי צחוק שהוא בקרב איש הוא משמש לשון לעג אבל צחוק הנאמר לאחרים הוא לשון שמחה כדכתיב כל השומע יצחק לי ע"ש ולכך הם חסו על אמנו שרה ראש מחצבתנו שלא ידברו על שרה שצחקה ולעגה בבשורת המלאכים וכתבו בקרוביה ואם כן מה שהוא לאחרים הוא בגדר השמחה אבל זהו דוחק ויותר נראה כמ"ש במדרש (שמות כו ב) היש ה' בקרבנו אם אין אם יודע מה בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו וצריך להבין מה ענינם דיסתפקו חס וחלילה דור דעה כזה שכבר הגיעו למעלות נבואה בים סוף אבל ספק שלהם היה זה כי ויסע מלאך ה' לפני מחנה ישראל והוא הולך עמם בעמוד ענן והיה ספק אם זה רק מלאך משרי צבאות ה' כמו שחשב הראב"ע בפרשת בשלח או שכינת השם כדכתיב (בראשית יג כא) וה' הולך לפניהם וכמו שפי' הרמב"ן בתורה פ' בשלח (שם ד"ה וה') ואם הוא מלאך לא יאות לו העבודה ח"ו ואם הוא שכינת כבודו אותו נעבוד וכבר ידוע כי מה"ש אינם מכירים מה בלבו של אדם ולכך זה היה לישראל הספק אם יש ה' בקרבנו הרצון זה המלאך ההולך בקרב מחנה ישראל אם הוא ה' או שלוחו למען דעת אם נעבדהו והיה הסימן אם יודע מה בלב אנשים ובו יובחן המלאך כנ"ל והנה כל גויים כל ע"ז שלהם שעובדים לצבאי מעלה ושרים ואומרים שה' חלק להם לעבדם כמ"ש הרמב"ם בהל' מדע (הל' ע"ז פ"א ה"א) מטעות שהיתה בימי אנוש אבל אילו היו העמים מודים כי אין המלאכים בוחנים חקר לבבות לא היו אומרים שלהם העבודה כי עיקר עבודה בלב וכונה רצויה והוא לאל לא יושיע היותם בלתי משיגים ממנו דבר רק הם מכחישים זה ואומרים שיודעים מה שבלב והנה מזה ותצחק שרה בקרבה יש פתחון פה לטעותם כי שרה צחקה בלבה והמלאך ידע ואמר למה זה צחקה שרה וכו' ואם כן מצאו מקום לכפור ולכך שינו וכתבו בקרוביה ואם הדבר יוצא משפה ולחוץ אין עוד תימה אם מלאכים השיגו מה שעשו וזה היה טעמם ששינו מבלי ליתן פתחון פה לטועים ובאמת איך ידעו מלאכים מה שבקרבה י"ל או שהשכינה היתה שם כמו שאמרו במדרש ובגמרא (ב"מ פו ע"ב) דהיתה שכינה שם או כמ"ש בכמה פעמים כי גבריאל יודע מה שבלבו של אדם והקב"ה נתן לו זאת הבחינה כי הוא ממונה על חלומות (זוהר ח"א קפג) ואין מראין לאדם אלא מהרהור הלב (ברכות נה ע"ב) וע"כ צריך לדעת מה הרהר ומה חשב ואצל אותם ג' מלאכים היה גבריאל כנודע (ב"מ פו ע"ב) ודברים אלו אינם האומות מאמינים ולכך שינו כנ"ל ונכון הוא:

הביטו נא וראו כמה עמקו מחשבות הבורא וכמה יש לאדם להנצל מעבירה ולהודות לה' שהרבה רחמיו לקבלו בתשובה עד שאפילו מלאכי השרת לא ידעו ממקום קבלתו וה' ברוב רחמיו פותח לו פתח מיוחד והוא אחד מניסים שעשה הקב"ה עם בריותיו וכמאמר דוד (תהלים קי"ח כ"ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מוסב על בעלי תשובה שכולם מאסו אותו אפילו מלאכי השרת והיה לראש שנשגבה מעלתו יותר מצדיקים וקאמר (שם פסוק כ"ג) מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו דהיא אחת מפלאות ה' שמפליא לעשות עם בני אדם וזהו מאמר ישעיה (ישעיה נ"ה ז) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו' שלא תאמר הא ראינו צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו וזהו לאות על סילוק השגחה מבני אדם כמ"ש לעיל בטענת איוב וע"ז משיב כמש"ל בטענת צופר ואליהוא בן ברכאל כי אין לשער ידיעתנו עם ידיעתו ולא כמחשבתו מחשבותינו כו' ולא דרכינו דרכיו וכו' וגם כי מדרך השכל אין התשובה מועילה להחוטא ולכך הרשע אמר כבר חטאתי ומה לעשות עוד אבל הקרא אומר הרשע יעזוב דרכו דרך רשעים כי התשובה מועילה בדרך ניסי וזה אומרו לא מחשבותי כמחשבותיו וכו' כי הקדוש ברוך הוא לרוב רחמיו חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח חוץ לשורת הדין וחוץ לגדר עולם להטיב בעלי תשובה בתשובה עד שאפילו מלאכי השרת לא השיגו אותו כלל ובאמת אילו בני אדם אינם כפויי טובה לא היה עולה בלבם לעשות דבר רע כמש"ל הוא אשר נתן לו בגד איך יגמול למולו להמרות דבריו מבלי לעשות ציצית כראוי וכן בכל דברים אם אין אדם כפוי טובה לא יעבור בקל מצות ה' כי איך יעשה תחבולות רשע ה' חונן בחמלתו הרבה ליתן לו דעה ובינה ואיך יגמול שבדיעה שחנן לו יחשוב מחשבת רשע ה' נתן לו לשון מדברת ואמירה נעימה איך יגמול לדבר דברים אשר לא כדת ליצנות לשון הרע שקר חנופה נבול פה מסירה וכדומה ולכן הנזהר מבלי להיות כפוי טובה לא במהרה יחטא וזהו כוונת המדרש (שמו"ר פ"א ח) אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר לא ידע את ה' והיינו כמ"ש כיון דהיה כפוי טובה כ"כ ועשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף מה שהיה מחיה ממש כל מצרים ולולי הוא כבר ספו תמו בזלעפות רעב וקיבץ כל כסף העולה למצרים והוא כפוי טובה לעשות עצמו כלא ידע וא"כ המדה הרעה הזו תגרום שסופו יכפור בה' ולא יכיר כי ממנו כל החסדים היותו כפוי טובה וישכח עושהו ויאמר לי יאורי ואני עשיתי וא"ש דלבסוף אמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכן אורחות כל הולכי עקלקלות שסופם לכפור בה' ובאמת מידה זו להיות כפוי טובה מסתעפת ג"כ משורש גאוה כי מי שלבו רם ודעתו גבוהה בוש מלומר שיקבל טובה מזולתו ובלבו אומר אין לי צורך לשום אדם וחכמתי וכחי ועוצם ידי יעשו לי הכל ולכך הוא כפוי טובה אין לך מדה מגונה שאין מעורב בה גסות רוח בניי חדלו מזה אל יאמר אדם הואיל ואני פרנס ומנהיג ורב ומורה לי נאה להתגאות ח"ו יותר כשהוא מושל על עם ה' יותר נאות להיות שפל רוח צא ולמד במה שאמרו (יבמות ע"ו ע"ב) ויהי כראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלישתי וכו' פריך הגמרא ולא הוי ידע ליה וכו' אלא הכי קפריך אי מפרץ קאתי מלכא הוי אי מזרח קאתי שאלני אי מותר לבוא בקהל ע"ש אבל יש להבין למה דוקא מלכא הוי אי מפרץ ולא מזרח נראה דאמרו בגמרא דיומא (דף כ"ב ע"ב) דלכך לא נמשכה מלכות שאול להיותו בלתי דופי שמא תזוח דעתו עליו אבל דוד שבא מקופה של שרצים היינו מואב הוכשר למלך לבל תזח דעתו ומזה הטעם נבחר שבט יהודה למלכות היותם באים מן תמר כמבואר במדרש (רו"ר ח' א) בפסוק רגזו ואל תחטאו שאמר דוד כשהיו אומרים לו שבא ממשפחת בזויה מואב והשיב דוד וכי לא כל שבט יהודה באים מתמר ולכך נבחר יהודה למלכות אך יש להבין מה זה חשש פגם בלידת יהודה מן תמר הלא אז היתה מצות יבום נוהגת באבי המת קודם שניתנה תורה ונתחדשה הלכה שיהיה דוקא האח מיבם ועיין במדרש ורמב"ן לתורה (בראשית ל"ח ח ד"ה ויבם אותה) ומהר"י אברבנאל שכולם הסכימו שיהודה קיים מצות יבום בנשואי תמר וא"כ מה זה לידה בפגם אדרבה מצוה רבה היתה שנולד ע"י מצות יבום בנשואי תמר ונראה לפמ"ש בגמרא דיבמות (דף כ ע"ב) גזרה ביאה שניה אטו ביאה ראשונה (צ"ל גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה) דעיקר מצות יבום רק בביאה ראשונה אבל אח"כ אין שום מצוה מובחרת דכבר קיים מצות יבום ונהנה לתאותו וחמדתו מן איסור ע"ש בתוספות (דף כ ד"ה יבא) דהקשו הא אין מתעברים מביאה הראשונה ע"ש אבל בתמר דמיעכה באצבע ודאי דעיקר מצות יבום בביאה ראשונה להקים זרע למת ולא יותר והנה כבר הסכימו הטבעיים דאי אפשר לאשה להתעבר תאומים מביאה אחת רק משתי ביאות וכ"כ רש"י (בראשית כ"ה כו ד"ה ואחרי) גבי יעקב ועשו דמשל לשפופרת נכנס ראשון יצא אחרון וע"כ דסבירא ליה משתי ביאות נתעברה דאי מטיפה אחת לא שייך נכנס ראשון וזהו פשוט וא"כ תמר שהולידה תאומים נראה להדיא דב' ביאות הוי וא"כ ביאה ראשונה ודאי דלית ביה שמץ פקפוק וכולה קודש אבל ביאה שניה בזו יש חשש לפקפק דכבר נתקיימה המצות יבום בביאה ראשונה ולפ"ז הנולד מביאה ראשונה אין בו פקפוק וחשש פגם ולו נאות המלוכה דאין בו דופי אבל הנולד מביאה שניה בזה יש חשש פגם והוא בכלל יש בו דופי ואין ראוי למלוכה ולכך זרח דיצא ראשון וע"כ דנכנס אחרון כמ"ש רש"י לעיל ביעקב וא"כ יש בהריונו דופי ואינו ראוי למלוכה משא"כ פרץ דיצא אחרון וזה שאלת שאול אי מפרץ אי מזרח קאתי וע"ז השיב לו שפיר דואג אתה שואל על משפחה בזויה כנ"ל הלא פסול לבוא בקהל וא"ש הביטו נא וראו כמה הקפידה תורה על גסות רוח אף שראוי למלך מבלי למחול על כבודו מ"מ הקפיד לבל ירום לבבו ומינהו מקופה של שרצים ומכ"ש שיש לאדם שפל אנשים שישים ללבו מבלי יתגאה בעו"ה כשאדם ממשפחה רמה מתגאה למאוד וכבר אמרו בגמרא מנחות (דף נג) אי בר אבוהן יאי בר אוריין יאי כי העיקר במעשה אדם:

בסוד הענין מר אמר חדא ומר אמר חרא ולא פליגי. הנה הנרות רומזות לנשמות כמו שכתוב (משלי כ, כז) נר אלהים נשמת אדם, והנה נודע שבזמן הזה רוב הנשמות הם מגולגלות, והגלגול הטוב הוא למת כשמתגלגל בקרוביו הקרוב קרוב יותר כמו שהאריך הרקנאטי בענין יבום שאמר יהודא לאונן (בראשית לח, ח) בא אל אשת אחיך כדי שיתגלגל ויהי נולד ער וכו', אח"כ נתקיים ביהודא עצמו שבא על תמר והוליד תאומים ונתגלגלו ער ואונן שנים ביחד עיין שם באורך ברקנאטי, על זה אמר מצות נר הוא איש וביתו, דהיינו קרוביו גואליו: