שמירת הלשון
וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן (שם י"ד) מֵעֵצָה עֲמֻקָּה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיקּ, הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית ט"ו י"ג): "כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". הַנִּרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמִּצְרַיִם הָיְתָה עֶרְוַת הָאָרֶץ, מְקוֹם טֻמְאָה מְאֹד, וּלְכָךְ הֻסְכַּם שֶׁמִּתְּחִלָּה יָבוֹא אֶחָד מִבְּנֵי יַעֲקֹּב לְפַרְסֵם שָׁם אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה, וּכְדִכְתִיב (בראשית מ"א כ"ח): "אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עוֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה". וְכֵן בְּמַה שֶּׁצִּוָּה אַחַר כָּךְ אוֹתָם שֶׁיִּמּוֹלוּ, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי אַחַר כָּךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָגוּר שָׁם;