אורחות צדיקים
ועתה שהאריך הגלות בעונוותינו הרבים יותר מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם (יבמות כ א), ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום עניין, שנאמר (צפניה ג יג): "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית". ועוד כתיב (הושע ב כה): "וזרעתיה לי בארץ" – כלום אדם זורע כור אחד אלא להכניס כמה כורים? כך זרע הקדוש ברוך הוא ישראל בארצות, כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים פז ב), וכל זמן שהם מתנהגים עימהם בלא מרמה – ידבקו בהם. והנה הקדוש ברוך הוא הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר (בראשית ו יא): "ותמלא הארץ חמס".
שני לוחות הברית
כאלו שופך דמים, לא מבעיא מי שאינו עוסק בפריה ורביה וזה גורם להוצאת זרע לבטלה, פשיטא שופך דמים ממש וחייב מיתה כמו דור המבול, וכמו שהארכתי במקום אחר (עי' בשער האותיות הל' ביאה - קדושת הזיווג עמק ברכה ד"ה הרי שאין). אלא אפילו שהוא סור מרע, רק שאינו מזריע באשתו הכשרה וההגונה כדי להוליד, והזרע נעצר, הוא כשופך דמים. כי האדם כביכול דוגמת האדם העליון אשר השפע לא נעצר. ואם מפני חטאינו, לא בא השפע למדת מלכות לשם ישראל בסוד (בראשית א, יא) אשר זרעו בו על הארץ. וזרעו רצה לומר זרע ו' שהיא תפארת על הארץ שהיא מלכות, אז כביכול (שם ו, יא) ותשחת הארץ והשפע בא לחצונים:
שני לוחות הברית
וזה לשון החייט שם, אינו ענין היות בה כח וקדושה כו', אם כוונת הרב שהעטרה אינה מקבלת פגם בעונות ישראל כבודו במקומו מונח, זהו ענין פילוסופים אבל לא דעת אמתי מחכמי הקבלה, כי מה היא הרדיה של המניקת ושלוח האם שנאמר (ישעיה נ, א) ובפשעכם שולחה אמכם, ונאמר בזמן דור המבול (בראשית ו, יא) ותשחת האר"ץ. ומהו הקצוץ שעושה האדם בעשותו עבירות, או הייחוד שמייחד בעשותו המצות וכל טעמי המצות תלוים על הקוטב הזה. אלא יש לנו בהכרח להודות כי עונותינו גורמים בה פגם וגם בכל הבנים, כי מסלקים האם מעל הבנים: