Musar על בראשית 6:7

הכתוב אומר: ״ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים״ (בראשית ח:א). ואמרו חז״ל: ״אמר רבי שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין. כל מקום שנאמר ה׳ מדת רחמים: ׳ה׳ ה׳ אל רחום וחנון׳ (שמות לד:ו), וכתיב: ׳וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו:ה), וינחם ה׳ כי עשה את האדם (בראשית ו:ו), ויאמר ה׳ אמחה וגו׳ (בראשית ו:ז); אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. כל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין: ׳אלהים לא תקלל׳ (שמות כב:כז); ׳עד האלהים יבא דבר שניהם׳ (שמות כב:ח), וכו׳. ׳ויזכר אלהים את נח׳. מה זכירה נזכר לו? שזן ופרנס אותם כל שנים עשר חודש בתיבה, ויזכר אלהים את נח, והדין נותן בזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה״ (בראשית רבה לג:ג).

אבל דע כי נודע בפסוק כי האדם עלול לחטא כדכתיב כי יצר לב אדם וכו' ולפתח חטאת רובץ אבל למה מה טיבו של היצר הרע דעת פלסופים ובתוכם הרמב"ם כי גוף אדם אשר הוא מן ד' יסודות החומרי הם היצר הרע באמת כי כל ענינם לחמוד ולהתאוה גופנית חומרית כולם לרוע יביטו אין דורש אלהים הכל סג יחדיו לתאוה זמניות ופשע מקרית וכפי הרכבת ומזג יסודות כן התאוה במזג זה התאוה לממון ובזה לאכילה ושתיה ובזה לשאר דברים נשמתו של אדם היא יצר טוב אשר באמת כל מגמתה לתועלת המועיל הוא המלחמת יצרים להיות הגוף עיקר והצורה טפלה לכן אדם עלול לחטא ופשע אם לא ברוב התגברות העיוני בלימוד וזירוז לבטל החומר לגבי צורה דהיינו הגוף מול הנפש אבל כפי דעת רבים תורנים וכפי הנראה מגמ' וביחוד חכמי אמת אומרים כי יצר הרע הוא מלאך רע באמת מסטרא דס"ם והמון חילותיו אשר שוכן באדם ומסית לו לעבור פי ה' ולולי הוא היה הגוף כרוך אחר נשמה כעגלה אחר מנהיגה ולמול זה נתן ה' יצר טוב שהוא מלאך טוב לשומרו לבל יפול בלכד יצר הרע זה מושך לכאן וזה לכאן ואשרי אדם יבחר ויקרב יצר טוב כי אז טוב לו ואמרו בגמ' (קידושין פא) להדיא חזי דאנא בשרא ואת נורא וכהנה יתר ספורים המורים על זה שהוא מלאך רע באמת ולהבין במקצת דמקצת מה טיבו של יצר הרע ומה זה מבקש להסית לאדם למרוד פי ה' ואמרו (ב"ב טז) יורד ומתעה עולה ומרגיז הוא כי הס"ם וסייעתו היו ממלאכים שאמרו לה' אל יברא אדם כי אדם עלול לחטא וה' לא השגיח בם ולכך למען הראות כי אמת אתם שאדם דרכו כסל למו לחטוא ולמרוד ישלח חציו המונו וצבאיו ויפיצם בבני אדם להסית אותם לחטוא בה' ואז עולה ומרגיז הלא יפה אמרתי אל יברא והנה באמת אילו הדבר כדעת הפלוסופים שאדם עלול לחטא זולת הסתה מבחוץ כי אם חומר גופו עלול לכך יפה יש טענה לס"ם אל יברא כי הוא עלול בעצמותו מחטא אבל באמת זולת הסתת השטן וצבאו אף דהוא מחומר לא יחטא רק החטא הוא בסבת הסתו אם כן איך יעוז ויאמר אל יברא כי עלול לחטא רשע הלא ממך הוא כי אתה הוא האויל המתעה שב במקומך לבל תשב במארב ללכוד נקי כפים יהיו בני אדם שומעים בקול ה' וידוע בקרא גבי מבול (בראשית ו ז) וינחם ה' וכו' ויתעצב אל לבו כי כביכול הקב"ה מתעצב כשאדם חוטא כי אז לכת מלאכי השרת פתחון פה מהאדם אשר בראת לעבור רצונך כמבואר במדרש שאמרו בעת מבול וכי לחנם אמרנו לפניך אל יברא אדם כנ"ל אך אם אדם אינו חוטא רק מסיבת היצר הרע אין כאן טענה כלל כנ"ל והמופת על זה מסיבת מה בא החטא הוא המכריע אם אנו רואים כי דשאים שהם יותר חומר עכור מן אדם ומכל מקום שמעו בקול ה' והיינו כי קצת ניצוץ קדושה יש בקרבם כנודע כי אין לך דבר שאין בו ניצוץ קדושה ולכך כתיב (דברים ח ג) לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וכו' אם כן אם חומר דשאים נכנעו לקול הקדושה מבלי לצאת בערבוביא ולשנות דרכם ומנהגם כי ענין לחות חומרם ומזגם מורה לצאת בערבוביא כדאמרינן אלו שדרכן לצאת בערבוביא וכו' ומכל מקום בטלו ענינם נגד מקצת קדושה אשר בקרבם מה היה אדם עושה אשר חומרו זך נשמתו וקדושתו רבה פשיטא שהיה שומע קול נשמה מבלי נטות כלל רק בסיבת המסית יצר הרע חוטא ואם כן יפה ברא ה' אדם כי מצד עצמו אינו עלול לחטא ואין לו להתעצב וזהו הענין בשעה שנשאו דשאים ק"ו בעצמן וכו' אם כן מזה מוכח דלולי יצר הרע המסית אינו אדם עלול לחטא ואין לו להתעצב על בריאת אדם ולכך פתח שר העולם יהי כבוד ה' וכו' ישמח ה' במעשיו כי יהיה לו שמחה ולא עוצב ולכך אמרו שר העולם שהוא חנוך ומט"ט כי נודע (ב"ר פ"ח ו) מ"ש נעשה אדם בנשמת צדיקים נמלך והם מט"ט ואליהו ואמרו יברא ולכך פתח שר עולם כי הוא האומר יברא כנודע בזוהר כי מט"ט וחילו ומלאכיו אומרים יברא וא"ש הנה כמו שיש מופת מדשאים כנ"ל כן יש מן ילדים קטנים עד שיגדלו לאנשים אשר אין עלולים לעון ופשע כמו גדולים ואילו הדבר תלוי בחומר הלא חומר קטנים יותר חומר מגדול שכבר עסק בחכמה ומדע וזכזך חומרו ואין צריך להאריך כי נודע בכל ספרי טבעיים כי חומר הקטן יותר עכור מחומר גדול עד שמוליד ארסו בחומר שלו וממנו אבעבועות הקטנים כנודע אבל ברור שתלוי בהסתת יצר הרע ולכך בהיות בלתי בעל עונשין אינו מבקש להסית ולהחטיאו ולכך בן עשרים שנה שהוא בן עונשין למעלה היצר הרע מתגבר למאוד ולכך בן עשרים לרדוף היצר הרע כי יש כאן מלחמה גדולה עליו והנה בזמן הבית אמרו (במ"ר פר' כ"א כ) בירושלים צדק ילין בה שלן אדם בלי חטא כי מקום קדושת ציון וירושלים וריח הקטורת וקרבנות היו מבערים רוח הטומאה ולא היה ביצר הרע כח לשלוט באנשים כלל ולכך היו בהם קדושים שרוים בלי חטא והיה זה לאות כי אינו בסיבת החומר כי בזה שוה ירושלים כמו שאר מקומות רק הראיה מוכיחה שהכל תלוי בסיבת יצר הרע ולכך בזמן הבית היה הקב"ה שוחק כהנ"ל ישמח ה' במעשיו ואין פה עצבון כלל ועם מי ה' משמח עם לויתן אשר יש בו שני פירושים ושניהם אמת כי הצדיקים נקראים לויתן לשון דבוק שדביקים בה' כדכתיב (דברים ד ד) אתם הדבקים וכו' והם לוית חן וגם הסטרא אחרא הן לויתן נחש בריח ונחש עקלתון והוא אשר יהיה נהרג לעתיד לבא והקב"ה שוחק עליו שאתה אמרת אל יברא חזי כי אין אדם עלול לחטא לולי הסתך אמנם לאחר חורבן אשר בעונות הרבים רוח טומאה גוברת על ארץ ומי גבר אשר לא חטא בעונות הרבים ופסו חסידים כביכול אין שמחה כנ"ל רק שמחתו בתנוקות של בית רבן שמהם ראיה כי אין אדם עלול לחטא וזהו ענין הפסוק (תהילים ח׳:ב׳) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכמו שפירש"י שאין לו לברא אדם כי אם הודו במלאכי שמים שאינם חוטאים מה שאין כן אדם עלול לחטא אבל מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כי על ידי כך מוכח שאדם אין עלול לחטא ולכך להשבית אויב הוא הס"ם וכת דיליה האויב לאדם ומתנקם כי נוטר קנאה מתחילת בריאת עולם באומרו אל יברא

ולכאורה קשה בשניהם, בשעת חדוה חדוה, ומה לו להזכיר בעת בנין העולם חורבן הגליות. וכן בעת בשורה לאברהם ענין ד' גליות: