בֶּן־אָדָ֗ם יַ֠עַן אֲשֶׁר־אָ֨מְרָה צֹּ֤ר עַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ הֶאָ֔ח נִשְׁבְּרָ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעַמִּ֖ים נָסֵ֣בָּה אֵלָ֑י אִמָּלְאָ֖ה הָחֳרָֽבָה׃
שני לוחות הברית
רב אחא מדבר מגלות אדום צרה נמשכה, כביכול אין השם שלם כו', ועתה לא נתקיים (שמות מ, לד) וכבוד ה' מלא את המשכן, עד לעתיד (יחזקאל כו, ב) אמלאה החרבה, ועתה רודף מלא, על כן וילכו בלא כח, רצה לומר כי תש כחינו לאורך הגלות. ולעתיד ובא לציון גואל מלא, כי לה' הישועה. ומה ששנת גאלי (ישעיה סג, ד) חסר, זהו כי החסרון מצדי, רק יעשה למען שמו הגדול כי כביכול השכינה בגלות, ועל כן ובא לציון גואל מלא, ודו"ק. הרי ענין ד' מלכיות:
שני לוחות הברית
ומה שכתב ולחורבתו, כי מה שעתה בעונותינו חרב היה מלא, כי החורבה והפרצה מצד (קהלת י, ח) פורץ גדר ישכנו נחש, ולעתיד (יחזקאל כו, ב) אמלאה החרבה מצד הבנין הקודש. ויחזקאל הנביא אמר (לו, לד) והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה וגו', ואמרו (שם לה) הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו:
יערות דבש חלק ב
אבל הענין כי בירושלמי דייק הואיל וכתיב ביחזקאל כ"ו בא' לחודש שמח צור על ירושלים מזה דייק שנחרב בא' לחודש: