Musar על ירמיהו 2:30

והנה יש כאן שני פנים או דהך נצור לשונך מרע ומדבר מרמה הוא רק עצה וסגולה להיות זוכה לעולם הזה לבל יטלו עשו אבל לחיי נצחי העיקר לעזוב עבירות ולעשות טוב ומה נ"מ במרמה וכהנה בענין עולם הבא וא"כ איש אשר ימאס בעולם הזה וכל מגמתו לחיי עולם הבא לא ידקדק בזה בלשון רמיה כלל אבל באמת זה שקר דמה שאמר דוד נצור וכו' ומדבר מרמה מוסב על חיי עולם הבא ג"כ ואיש שהוא מרמה ותוך תחת לשונו גם לעולם הבא לא יזכה דהוא עלמא דקשוט ואין בו לאנשי מרמה חלק וזהו כוונתו דביקש להודיע זאת לאנשים ולכך הכריז מאן בעי חיי ולא הכריז אוהב ימים לראות טוב כלל רק נקט בלשונו מאן בעי חיי לבד שהוא עולם נצחי וכאשר שאלו השיב כבר פירש דוד נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה וגו' הורה דגם ע"ז סובב עצת דוד וכמ"ש כי לולי כן גם עולם הבא לא יירש כלל וגם זהו מתנאי חיי נצחיי ולכך אמר ר"י כי עד ביאת הרוכל היה חושב ג"כ כנ"ל כי זהו רק לתנאי עולם הזה אבל הוא גילה שגם חיי נצחי תלויה בו וכן האמת כי בשפת שקר ולשון רמיה תלוי הכל כי בזה נכלל ענין התפלה ג"כ שיהיה בכוונת הלב ולולי זאת הוא בגדר לשון רמיה ושפת שקר וכמו כן נכלל בו החזקת התורה ולומדיה כי בעו"ה קיץ מכאוב וסילון ממאיר שמשכח התורה מישראל וחדלו פרושים גבורי כח בתורה כלי חמדה נעדרו כי אין מחזיק ללומדי תורה והיה כי ילמד אין משיא בתו לתלמיד חכם הוי עם טיפש ולא חכם הלא זה חייכם ואמרו (כתובות קיא ע"ב) מצאנו להם לעמי הארצות תקנה במשיא בתו לתלמיד חכם ואין סובב על עמי הארצות גמורים כאשר היה בזמן גמרא כי באלו היה תלמיד חכם אסור לשדך ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב וכו' (פסחים מט) רק כוונה לאנשים בלתי בעלי תורה וזו תקנתם להשיא בתם לתלמיד חכם ולהגדיל כבוד התורה כי מצוה גוררת מצוה כי אם עשיר אחד נותן בתו לתלמיד חכם גורם הרבה תורה בישראל כי עי"כ מתקנאים הבחורים לומר אף אני אלמד וג"כ אזכה לשידוך טוב וע"כ תתרבה הדעת ותבונה ולהיפך בעו"ה עי"כ חשק התורה בטל ואין בקר ברפתים היו שרי תורה כאילים לא מצאו מרעה ואין מחזיק בפלך התורה וראו בעו"ה כמה דור יתום והלא בגולה אין לנו שיור רק התורה הזאת ואיך נדבר בתפלה והאר עינינו בתורתך וכן בקשות רבות על התורה בכל תפלות שבת וי"ט ותן חלקנו בתורתיך ואיך יתן חלק לך בתורה ה' יהיב חכמה לחכימים ולעוסקי תורתו ואתה נתת לתורה עורף ולא פנים ומה נאמר בראש השנה הזה אשר אנו אומרים וכל העם רואים את הקולות משה ידבר והאלהים יעננו בקול השמע עם קול אלהים ולא יעשו וא"כ אף אני אומר קול ה' קורא במדבר ובכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו ב) היש עלבון גדול מזה בעלי תורה אשר בצלם אנו חיים לא יאותו לשדך בם כאילו אין אלהים בקרב ישראל להחיות ולכלכל את עמו שמעתי אומרים על זה לשוא הכיתי את בניכם (ירמיה ב ל) כי מימים מקדם היה לעשיר וקצין בת אחת שהיה לה מום היה משיא אותה לתלמיד חכם בבטחון שלא ישנא אותה בכך וע"ז נאמר כי התורה מרפאת כל מום וא"כ מה עשה הקב"ה כשרצה שיהיה תלמיד חכם יכול ללמוד תורה מרווחה ויצליח בתורה זימן שיהיה לקצין בת בעלת מום ומזה היה מוחץ ורופא לתלמיד חכם וע"ז נאמר יך וירפאנו אבל עכשיו אע"פ שיש לה כל חסרונות מ"מ קפצו עליה בני עמי הארץ ויתנו את הילדה בזונה בעו"ה והבחור היגע בתורה יושב וראשו חפוי שמעו אלי ותחי נפשיכם והתדבקו בתורה כי זהו עיקר חיינו בעולם הזה כי אי אפשר לשוב בתשובה שלימה כי אם מתוך התורה והחזקת התורה הוי המתאוים יום ה' יום ההוא חושך כו' וזהו ג"כ רבים אין מבחינין טיב ראש השנה ומתאוים עליו מתי יהיה ראש השנה לשמוע קול המשורר בקול נעים וערב הפיוטים משוררים בשיר אוי אשר אינם יודעים מה יעשו ליום פקודה יום ההוא חשך כי תדעו כי אש חשך למאוד ואינו מאיר כלל ולכך אש יסודי אף שהוא קרוב לגלגל לבנה מ"מ אינו מאיר בעולם וכן גיהנום כולו אש והוא חשך ואפילה ומה שהוא מאיר הוא בהתערבו בו יסוד מים אבל אש בפ"ע חשך למאוד ולכך בגיהנום נאמר רשעים בחשך ידמו וכן בראש השנה קודם שופר הכל למעלה אש אלפים רבבות פרסאות אש כי ה' נשפט באש והוא חשך למאוד ולכך יסד הפייטן בשחרית ראש השנה והחיות מראיהן כגחלי אש וכו' כי הכל אש והכל זעים ודחילים עד שיתקעו ישראל שופר אז ירדו מן מקור עליון מים חיים והוא כעין תחילת בריאת עולם ויאמר אלהים יהי אור וכן הוא בתקיעה שנעשה אור למעלה מכל עולמות ששים ושמחים אמנם במה להוריד מי עליון בשופר הוא בבכי גדול להוריד כנחל דמעה כי אין לך שובר כחו של דינים אלא בבכי ולכך אמרו מים עליונים היו בוכים וכן הוא הבכי ע"י החימום בעצמו ומשם ירדו מים וזהו כעין למעלה כי המים מתערבים באש ועדיין אש לא כובה כל יו"ד ימים עד יום כפור ששקטה האש: