תלמוד על ירמיהו 2:30

ברייתא ר׳ נחמיה אומר בעון שנאת חנם אשתו של אדם מפלת נפלים ובניו מתים קטנים ומריבה רבה בתוך ביתו: [גמ׳] בשלמא מריבה שנאת חנם גוררת ריב דכתיב שנאה תעורר מדנים אלא מפלת נפלים מנא לן דכתיב לשוא הכיתי את בניכם על עסקי שוא:

חִזְקִיָּה אָמַר. הָהֵן דְּמִישְׁתַּבַּע עַל תְּרֵיי דִּינוּן תְּרֵיי לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָהֵין דְחָמָא מִיטְרָא נְחֵית וָמַר. בלי קורי בריקשון. לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי חוֹנְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בּוּלַייוֹת הָיוּ בִיהוּדָה וְכוּלָּן חָֽרְבוּ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁהִיא שֶׁלָּאֱמֶת. דִּכְתִיב לַשָּׁוְא הִכִּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם.

ברייתא בעון מה הם מתים ר׳ אליעזר אומר בעון נדר שנא׳ לשוא הכיתי את בניכם. ר׳ יהושע אומר בעון תורה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני: [גמ׳] ור׳ אליעזר האי ותשכח מאי עביד ליה [מיבעי ליה] לכדתניא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הב׳׳ה לישראל אתם מקבלים את התורה אמרו לו הן אמר להן הביאו ערבים בדבר אמרו הא מינוקינן והיינו דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז אמר להם הב״ה הרי אתם מערבים את בניכם אם אתם משמרים את התורה מוטב ואם לאו הרי בניכם מערבין לי שנאמר ותשכח תורת אלהיך [וגו׳]. ור׳ יהושע האי דר׳ אליעזר מאי עביד ליה מיבעי ליה למימר הכי לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו: