Musar על ירמיהו לא:8

וצריך בעל תשובה להיות תמיד על פניו בושה וכלימה מעונות שעשה, שנא' (ירמיהו לא, יח) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, וכתי' (ירמיהו נא, נא) כסתה כלימה פני. וגרסי' בפסיקתא ר' יצחק אומר, אמ' לו הב"ה לירמיה, לך אמור להם לישראל עשו תשובה, שנא' (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. הלך ירמיה לישראל והתחיל להוכיחם. אמרו לו, ר' ירמיה, היאך אנו עושין תשובה לפני המקום אחר שהכעסנו אותו והקנטנוהו על ההרים הרמים שהיינו עובדים ע"ז, בושנו אנו ונכלמים להרים פנים אליו, מה תועיל התשובה, נשכבה בבשתינו ותכסנו כלימתנו. השיב ירמיה דבריהם לפני הב"ה. אמ' לו, לך אמור להם, אם אתם באים בתשובה, הלא אצל אביכם שבשמים אתם באים, שנא' (ירמיהו לא, ח) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא. פי' אין אב שאינו חומל על בנו, ומוחל פשעו, כשיראנו בצער ושב מחטאתיו ומתבושש מעונותיו. וכל החוזר בתשובה שלימה לפני הב"ה, בבשת פנים, הב"ה מקבל תשובתו ומוחל על כל עונותיו. כדגרסי' בפ"ק דברכות א"ר חנינא סבא משמיה דרב, כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עונותיו, שנא' (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובושת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים. ודילמא צבור שאני, אלא מהכא, ויאמר שאול אל שמואל צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות. ואלו באורים ותומים לא קאמ' ליה משום דקטל נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה, שנא' (שמואל א כח, יט) ומחר אתה ובניך עמי. מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא, והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'. ואמרי לה, יצאתה בת קול ואמרה, שאול בחיר ה'. וגרסי' במדרש מאי ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וגו'. היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור, והיה מתירא ממנו, שמא נזכר לו עון העגל, והיה מתבייש לקרב אל המזבח מפני אותו עון. מיד אמ' לו משה ע"ה, קרב אל המזבח, כבר נתמחל לך אותו עון, הואיל ונתביישת ממנו. לפיכך הצדיקים מעלין תמיד על לבם מיעוט עונות שעשו ומתביישין מהם. וכן עזרא אומר, אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים.

ועל פי הדברים האלה יתבאר המדרש (שמו"ר לד, ג) זה נוסחו, ועשו לי מקדש, אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני הרועה, שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבוא וירעה אתכם, לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אתם כרם שנאמר (ישעיה ה, ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ואני שומר שנאמר (תהלים קכא, ד) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, עשו סוכה לשומר שישמור אתכם. אתם בני ואני אביכם. אתם בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. ואני אביכם, שנאמר (ירמיה לא, ח) כי הייתי לישראל לאב. כבוד לבנים כשהם אצל אביהם, וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכן הוא אומר (משלי יז, ו) עטרת זקנים בני בנים. עשו בית לאב שיבוא וישרה אצל בניו, לכן נאמר ועשו לי מקדש, עד כאן:

ומביא שני פסוקים לראייה, לגלות זה שהוא לנו אב ממש, ואנחנו בנים ממש. כי אם לא היה מביא רק פסוק אחד בנים אתם לה' אלהיכם, הייתי אומר שאין הכוונה בנים ממש, רק קורא אותם בנים דרך חביבותא בעלמא כדרך בני אדם הקוראים לחביביהם אתם בניי. וכן אב הייתי אומר הפירוש שהוא משגיח ומרחם כאב. אבל לפירוש שהם בנים, קשה מה זה שאמר בפסוק כי הייתי לישראל לאב, כי הייתי לישראל אב הוה ליה למימר. בשלמא אם הפירוש אב ממש, ובנים ממש, דהיינו מצד נשמותינו הנאצלים שהוא מולידם, אז אתי שפיר שאמר לאב בלמ"ד, כי היה לנו אב ממש, ועתה בחורבן בית המקדש יתומים היינו ואין אב, כמ"ש לעיל שגלו הבנים מעל שלחן אביהם, ולעתיד יחזור להיות אב, זהו שאמר הייתי, כלומר מה שהייתי הוא שיהיה לחזור הענין לקדמותו, ואני אהיה להם אב, ולזה הנני מוכן בכל עת ובכל רגע להיות כן כשתחזור בתשובה. וכמו שהשיב אליהו לר' יהושע בן לוי ששאל אימתי יבא בר נפלי, והשיב לו (תהלים צה, ז) היום אם בקולו תשמעו (סנהדרין צח, א), זה לאב כי אני מוכן להיות מה שהייתי: