תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Musar על משלי 1:31

אור ישראל

מִצַּד הַפְּעֻלָּה. יִתְחַלֵּק כָּל דָּבָר טוֹב לְפִי הִתְפַּשְּׁטוּת פִּרְיוֹ. לְעֻמָּתוֹ יֹאמַר בָּרוּךְ לְהָעוֹשֶׂה. וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף תֵּת כֹּחוֹ. (אִם כִּי סָר כֹּחַ מְיַסְּדוֹ). כֵּן יוֹסִיף שְׂכָרוֹ. וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (קִדּוּשִׁין מ') הַזְּכוּת יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְיֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת כוּ'. עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ קֶרֶן וְאֵין לָהּ פֵּרוֹת. וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם (מִשְׁלֵי א') וַיֹּאכְלוּ מִפְּרִי דַּרְכָּם וּמִמּוֹעֲצוֹתֵיהֶם יִשְׂבְּעוּ. עֲבֵרָה שֶׁעוֹשָׂה פֵּרוֹת יֵשׁ לָהּ פֵּרוֹת. שֶׁאֵין עוֹשָׂה פֵּרוֹת אֵין לָהּ פֵּרוֹת כוּ' עַד כָּאן. לָזֹאת בְּוַדַּאי בְּמִדָּה טוֹבָה (הַמְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנִיּוּת). הָעוֹשָׂה פֵּרוֹת יִגְדַּל פִּרְיָהּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה *)עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נוּכַל לְיַשֵּׁב קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת (שַׁבָּת נ"ה) עַל הָא דְּאָמְרִינַן שָׁם מ"ש תָּיו (שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל לֵךְ וּרְשֹׁם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ וְכוּ'), רַב אָמַר תָּיו תִּחְיֶה תָּיו תָּמוּת, וּשְׁמוּאֵל אָמַר תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, וְכֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרוּ הָתָם אֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת כוּ', וַאֲנַן מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת עַיֵּן שָׁם. וּלְפִי הַנִּזְכָּר לְעֵיל יֵשׁ לְפָרֵשׁ דִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת בַּדָּבָר. הָאַחַת הִיא זְכוּת אָבוֹת מִמַּעֲשֵׂיהֶם הַנּוֹרָאִים, אֲשֶׁר נִפְסְקוּ בְּהִסְתַּלְּקוּתָם, וְזֹהַר זְכֻיּוֹתָם מִתְנוֹצֵץ לְתוֹלְדוֹתָם בִּבְחִינָה קַיֶּמֶת וּקְצוּבָה, וּפְלִיגֵי אָמוֹרָאֵי אֵימָתַי גְּבוּל זְמַנָּם. הַשְּׁנִיָּה הִיא זְכוּת אָבוֹת הַנּוֹלֶדֶת מִמַּעֲשֵׂי הַבָּנִים, כִּי הָאָבוֹת הֵמָּה יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ אֲמִתִּי לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, וּזְכוּתָם עוֹשָׂה פֵּרוֹת בִּתְמִידִי בְּלִי גְּבוּל וְקִצְבָּה. וּבִבְחִינָה זוֹ אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצְאוּ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים. וְגַם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְו‍ֹת כָּרִמּוֹן. וְאַהֲנִי מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל הָאָבוֹת, לָשֵׂאת פְּרִי וּלְגַדֵּל פֶּרַח זְכֻיּוֹתָם. וְכִדְאָמְרִינַן בַּעֲרָכִין (דַּף ט"ז) עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים, עַל לָשׁוֹן הָרָע וְכוּ', אֵינִי וְהָא אָמַר רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת בִּגְדֵי כְּהֻנָּה לְפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, לוֹמַר לְךָ מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין אַף בִּגְדֵי כְּהֻנָּה מְכַפְּרִין כוּ', מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע כוּ', לֹא קַשְׁיָא הָא דְּאַהֲנוּ מַעֲשָׂיו הָא דְּלֹא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, אִי אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו אַתּוּ נְגָעִים עֲלֵיהּ אִי לֹא אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו מְעִיל מְכַפֵּר עַיֵּן שָׁם. וְאִם כִּי דִּבּוּר לָשׁוֹן הָרָע שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם, בְּכָל זֹאת הַמֶּרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיַן הַתּוֹלָדָה הַנּוֹלֶדֶת מִמֵּילָא, לִהְיוֹת אַהֲנִי מַעֲשָׂיו לְהַגְדִּיל כֹּחוֹ לְהִצְטָרֵךְ כַּפָּרָה יְתֵרָה. כֵּן גַּם בִּבְחִינַת הַטּוֹב, אִי אַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, לִהְיוֹת נוֹשֵׂא פְּרִי תְּנוּבָה, יִגְדַּל מַעֲשֶׂה שָׁרְשׁוֹ לְהוֹסִיף זְכוּת, וְלָכֵן אֲנַחְנוּ מַזְכִּירִים תָּמִיד זְכוּת אָבוֹת, הַמִּתְעוֹרֶרֶת עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הַתּוֹלָדוֹת בַּל תִּפָּסֵק לְעוֹלָם:. וְכֵן כָּל דָּבָר רַע יִתְחַלֵּק לְפִי הִתְפַּשְּׁטוּת פִּרְיוֹ. וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף תֵּת כֹּחוֹ לְגַדֵּל פְּרִי רֹאשׁ. כֵּן יִגְדַּל גְּרִיעות עֶרְכּוֹ וְיִכְבַּד עָנְשׁוֹ. וּפְעָמִים רַבּוֹת יִנְצֹר הָאָדָם אָרְחוֹ. לִכְבֹּשׁ תַּאֲוָתוֹ בְּלִי גְּבוּרָה. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה בַּעֲלִיל אֵיךְ מַעֲשָׂיו נִפְרְצוּ לְהַשְׁחִית. כְּזוֹרֵק חֵץ אֲשֶׁר אֵין לְהָשִׁיב. אִם לֹא נִכְבָּה מִנַּפְשׁוֹ חִיּוּבָהּ הַנּוֹלֶדֶת מֵסִּלְסוּל הַרְבֵּה בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה הָאָדָם שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ בַּתְּמוּרָה הַלָּזוֹ. לִהְיוֹת שׁוֹגֵג. (אֲשֶׁר רַק שׁוֹגֵג דִּמְיוֹנִי הוּא, כִּי שִׁגְגַת הַתַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא מְצִיעָא לג:) בַּבְּחִינָה הַנְּמוּכָה. מִלִּהְיוֹת מְרֻחָק מִן הָעֲבֵרָה בַּבְּחִינָה הַגְּבוֹהָה לְמַעְלָה הַרְבֵּה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא