Musar על משלי 16:12

וזה לשון הרקנאט"י, ידוע כי בצדקה תלויות מצות הרבה, כמו שיש באדם אברים שהנשמה תלויה בהם יותר מאיברים אחרים. כי לולי הצדקה, יבא העני לגזול ולגנוב. ויש באיבודה כמה עבירות. וכבר הודעתיך כי עשיית מצוה למטה, היא מעורר כחה ונשמתה ודוגמתה למעלה. והנותן פרוטה לעני, אותה המתנה נקראת צדקה, ואז מתעורר הצדיק להתאחד בצדק ומשים שלום ביניהם. זהו שנאמר (ישעיה לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום. זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י, יב). זרע צדקה וחסד ממש. וזהו (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות. כשבני אדם חוטאים והארץ יבשה, אזי רגלי המלכות יורדות מות, והפוגע ברגלה מת בלי רחמים וחמלה, אוי לאותה שעה. אבל הגורם להתחבר צדיק בצדק, אז באים גשמי הברכה לארץ החיים. נמצא הנותן צדקה לעני למטה, גורם להעשות צדקה למעלה. וזהו סוד וצדקה תציל ממות, אלמלא צדקת החבור שנעשה עם מלכות, כל הפוגע בדינה ימות. זהו (שם טז, יב) כי בצדקה יכון כסא, ושביה בצדקה. בצדקה תכונני (שם נד, יד). זהו סוד שלום בית, והבאת שלום בין אדם לחבירו:

השני: אין בגוף השקר נזק לחברו, אך מתכוון להטעות חברו שיאמין בו, ויבטח בו ולא ישמור ממנו – ואז יוכל להרע, כמו שנאמר (ירמיהו ט ז): "בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו". ואף בעיני בשר ודם נתעב השקר, שנאמר (משלי טז יב-יג): "תועבת מלכים עשות רשע..., רצון מלכים שפתי צדק".