Musar על משלי 16:6

ויש לך לדעת כי לשון חלול השם הוא מלשון חול כי המחלל את השם בדבורו או במעשהו סיבה שהבריות השומעים או הרואים יהרהרו אחריו לעשות למעלה מן הקדש חול, וכן מצינו במצות שבת שכתוב (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת לפי שהשבת היא קודש ונקראת קדש שנאמר (שם) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם והעושה בה מלאכה ומחלל אותה עושה מן הקדש חול ולכך נענש בכרת כי תכרת נפשו מן הקדש שהיא ראויה לשוב שם, והזכיר הנביא לעתיד (יחזקאל ל״ו:כ״ג) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים כי בהיות ישראל בגלות בתכלית השפלות הלא זה סבה שיחשיבו הקדש לחול ולכך יבטיח הקב"ה שיראה לעתיד קדושת שמו הגדול. והזכיר שאע"פ שעון חלול השם חמור ביותר מצינו לו רפואה עם מה שיקדש את השם באותו דבר שחללו לפי שכל עבירה תמצא כופר בשיעשה אדם מצוה כנגדה כגון שתאמר ראובן חלל את השם ואם כנגד מה שחללו יקדשנו אז ינקה מעון חלול השם, ועל זה אמר הכתיב (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, לימדך הכתוב כי תקנת חלול השם בקדוש השם, ומפורש אמרו חטא אדם בלשון הרע יעסוק בתורה. חטא אדם בעריות יגדור עצמו מהן ואפי' במותר. חטא אדם בראיית עיניו יזיל אותם דמעות וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:קל״ו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. והענין כי העבירה היא חולי הנפש והנה הוא כחולי הגוף שאינו מתרפא כי אם בהפכו והרופא הבקי ירפאנו בשכנגדו, והוא שאמר שלמה ע"ה (משלי ט״ז:ו׳) בחסד ואמת יכופר עון. ביאורו יכופר עון הרשע והשקר שהם בהפך מן החסד והאמת. אמרו ז"ל (ב"ב פ"ק דף ד) בענין הורדוס המלך ששאל לבבא בן בוטא אם אפשר שיהיה לו תקנה במה שהרג כמה מחכמי ישראל והשיב לו כי אפשר לו זה ואמר לו כי הוא כבה אורו של עולם לפיכך יעסוק באורו של עולם והלך והשתדל בבנין בית המקדש שכן מצינו שבה"מ נקרא אורו של עולם שנא' (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך:

מצינו שהתשובה נקראת רפואה הוא שכתוב (ישעיה ו) ושב ורפא לו (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. (תהלים מא) רפאה נפשי כי חטאתי לך (ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו. ולמה נקראת רפואה לפי שהעון הוא חולי הנפש ועל זה אמר (שם לג) ובל יאמר שכן חליתי וגו', כי כשם שהגוף יש לו בריאות וחולי כן הנפש יש לה בריאות וחולי. בריאותה המעשים הטובים וחליה הוא הפכה. וכשם שהגוף החולה מניח המאכלים הטובים ואוכל העפר והפחם ושאר דברים שאינן ראוין לאכילה כן הנפש החולה תרחיק ותמאס המדות הטובות ותבחר המדות הרעות והמעשים שאינן ראוים לעשותם. וכשם שחלי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו כן חלי הנפש החוטאת אינו מתרפא אלא בהפכו, כלומר שיהיה לו צער בתשובה כנגד מה שנהנה מן החטא כי יש בני אדם אשר עיניהם כהות מראות אור התשובה הוא שכתוב (איוב לט) וימנע מרשעים אורם. ויקרה להם כמו החולה שלא יבין ולא ירגיש בחליו ולא יחשוב אל הרפואה עד יכביד עליו חליו, זהו שאמר (משלי יו) בחסד ואמת יכופר עון כלומר עון הרשע והשקר שהן בהפך ממדת חסד ואמת והוא החולי המתרפא בהפכו, וראינו הכתוב המשיל החטא לצרעת ולכתם ולטומאה, וכתוב אחד כולל את שלשתם הוא שאמר דוד ע"ה (תהלים נא) תחטאני באזב ואטהר וגו', לימד כי כשם שהצרעת הוא חולי דבק בגוף והכתם דבק בבגד כן העבירה דבקה בנפש, וע"כ הזכיר אזוב שהוא כפרת המצורע, ואמר תכבסני שהוא כבוס הכתם ואמר ואטהר מכלל שהיה טמא כי הטומאה צריכה טהרה. וידוע כי כל תשובה תמצא סליחה וכפרה כשם שמועיל כל כבוס שאתה עושה לבגד אבל לענין שישוב הבגד לבן וטהור היטב זה צריך כבוס גדול, כן הנפש תועיל לה כל תשובה להמציא לה סליחה וכפרה, אבל לענין שתשוב טהורה ונקיה מן העונות כאלו לא היה זה צריך תשובה גדולה, וזהו שאמר דוד ע"ה (שם) הרב כבסני מעוני שהמשיל התשובה הגדולה אל הכבוס הגדול:

ב. מָצוּי מְאֹד, כְּשֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הוּא לוֹמֵד גַּם כֵּן פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת אוֹ דְּבַר הֲלָכָה אוֹ "עֵין יַעֲקֹב" וְכַדּוֹמֶה, וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס"ד:): הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (שֶׁבִּזְמַנָם הָיוּ רְגִילִין לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַלִּמּוּד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ) וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בְּבֵיתוֹ, נִשְׁאָר בְּלֹא תּוֹרָה, וְקִלְקוּל זֶה מָצוּי מְאֹד בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֵצֶל כַּמָּה אֲבֵלִים, שֶׁרוֹצִים לְזַכּוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, עוֹשִׂים מִנְיָן קָבוּעַ בְּבֵיתָם לְכָל הַשָּׁנָה, אֲבָל יָצָא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם, שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַתְּפִלָּה הוֹלֵךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאָרִים כָּל הָאֲנָשִׁים בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בְּלֹא תּוֹרָה, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ זְכוּת כְּלָל לַאֲבוֹתֵיהֶם. וְעִקַּר תִּקּוּן לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו הוּא, כְּשֶׁהַבֵּן מִתְחַזֵּק לִלְמֹד תּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְכֵן לַעֲשׂוֹת חֶסֶד. וּכְמוֹ הָאָדָם לְעַצְמוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי עִקַּר תִּקּוּנוֹ, שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתָיו, הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וָחֶסֶד, כְּדִכְתִיב (משלי ט"ז ו'): "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דֶּאֱמֶת זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי כ"ג כ"ג): "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". כֵּן הַבֵּן, כְּשֶׁרוֹצֶה לְזַכּוֹת לְאָבִיו, עִקָּרוֹ הוּא תּוֹרָה וָחֶסֶד. וְעַיֵּן בְּסִפְרִי "אַהֲבַת חֶסֶד" פֶּרֶק ט"ו, שָׁם הֶאֱרַכְנוּ בַּהַגָּהָה בָּזֶה (הבאנו את ההגהה בסוף הספר בעמוד רע"ה).