Musar על משלי 18:17

על כן בעצם הבכורה להיצר טוב, והוא נוטל פי שנים עוה"ז ועוה"ב להדבק בו. ויצה"ר החושב עצמו לבכור, הוא רשע ערום שמקדים טענתו, וכדאיתא בזוהר פרשת וישב (ח"א קעט, ב) זה לשונו, תא חזי על דא אקדים עם בר נש ביומא דאיתייליד, בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר הטוב לא יכול בר נש למהימנא ליה, ודמי עליה כמטולא. כגוונא דא תנינן (סוטה כא, ב) מאן הוא רשע ערום, דא הוא דאקדים לאטעני מילוי לקמיה דיינא עד דאייתי חבריה מאריה דדינא, כמה דאת אמרת (משלי יח, יז) צדיק הראשון בריבו וכו'. כגוונא דא רשע ערום, כמא דאת (בראשית ג, א) והנחש היה ערום, והוא אקדים ושארי עמיה דבר נש עד דלא ייתי חבריה דאיהו יצר טוב אבאיש ליה בר נש בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה כאלו אטעין על כתפיה כל מטולין דעלמא, בגין שהוא רשע ערום דאקדים עמי' כו' עיין שם. ובאמת היצר טוב הוא ראשית ולו משפט הבכורה, אליו תשמעון: