Musar על משלי 20:22

וזהו שאיתא בסוטה (ג, ב) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו, כי יהי' נעשה מהמצוה מלאך אחד שלם ברמ"ח אברים שהוא סניגור לו. וכתב ראשית חכמה שהוא כענין אדם הראשון שאמרו חז"ל (שמו"ר מ, ג) באדם הראשון שהיו בו כללות כל הנשמות, יש מהם תלוים בשערות ראשו, ויש מהם בזרועו, יש מהם בגופו, יש מהם ברגלו. והרי כל נשמה כלולה מרמ"ח איברים, ומכל מקום הוא חלק אבר פלוני. וכן כל קטיגור כיון שנעשה מכח האדם הזה בכח כל רמ"ח אברים, יש לו רמ"ח אברים והוא חלק אבר פלוני משיעור קומת סמאל. וזהו (משלי כ, כב) אל תאמר אשלמה רע וכו', בזוהר פרשת מקץ שלא תאמר אשלם הרע שהוא סמאל בחטאי לעשות לו שיעור קומה שלימה. ואמר דהא לא אשתלים דא מנוולא אלא בחטאין דבני נשא, ובגין כך בעי בר נש לאזדהרא דלא ישתלים ההוא יצה"ר בחטאוי ויסתמר תדיר, דהא יצר הטוב בעי לאשלמא לי' בשלימות תדיר ולא יצה"ר, ובגין כך אל תאמר אשלמה רע קוה אל ה' ויושע לך, ע"כ. נמצא כי שיעור כל הקומה משתלם ע"י מעשים רעים הרבה. אמנם כל חטא וחטא חלק אבר ממנו כלול מרמ"ח כמו שכתבתי:

וכל מצוה יש בה רמז ידו"ד כדלעיל, והרי ידו"ד כוללת כל הקומה, אלא שבכל אבר ואבר יש כללות הכל. ולכך המקיים מצוה אחת כתקונה, כאלו קיים כולם כדפירש הרשב"י ע"ה, ויעשה ממנה מלאך אחד שלם ברמ"ח איברים שהוא סניגור לו. וכענין אדם הראשון שאמרו רז"ל באדם הראשון שהיו בו כללות כל הנשמות, יש מהם תלויות בשערות ראשו, יש מהם בזרועו, יש מהם בגופו, יש מהם ברגליי וכו'. והרי כל הנשמה כלולה מרמ"ח איברים^הגה"הצריך לדעת כי כמו שבאדם הגשמי יש בו רמ"ח אברים גשמיים, כן הנשמה המתלבשת ברמ"ח איברים יש לה רמ"ח איברים רוחניים, והנשמה היא הנקראת אדם באמיתית, כי הגוף בשר אדם ואדם לגו, והארכתי בזה במקום אחר:, ומכל מקום היא חלק אבר פלוני. כן כל קטיגור, כיון שנעשה מכח האדם הזה, בכח יש רמ"ח איברים והוא חלק אבר פלוני משיעור קומה סמאל. וזהו (משלי כ, כב) אל תאמר אשלמה רע, ופירש בזוהר (ח"א רא, א) שלא תאמר אשלים הרע שהוא סמאל בחטאי לעשות לו שיעור קומה שלימה. ואמר (שם), דהא לא אשתלים דא מנולא אלא בחטאין דבני נשא. ובגין כך בעי בר נש לאזדהרא דלא ישתלם ההוא יצה"ר בחטאו, וישתמר תדיר, דהא יצר טוב בעי לאשלמא ליה בשלימות תדיר, ולא יצה"ר. ובגין כך, אל תאמר אשלמה רע קוה אל ה' ויושע לך:

זה לשון תולעת יעקב, ואתה שמע האמת כפי מה שקבלו רואי פני המלך אשר עמדו בסודו. דע, כי המתענה בשבת מבטל העונג העליון, ומסיג גבול כנסת ישראל השולטת ביום הקדוש הזה. ואם אחר כך ביום ראשון בזמן ששולטין ימי החול מתענג, הרי זה הוא מכבד לאחר יותר מהקב"ה, והוא מטי לגרעון בסוד האמונה הקדושה ומשליט הדברים החיצוניים, ועל זה אומר הכתוב (משלי כ, כב) אל תאמר אשלמה רע וגו', ועון זה נפרעין ממנה בעולם הזה ובעולם הבא. לפיכך צריך להתענות מיד ביום ראשון זמן ממשלת הרוח ההוא של חול, כיון שלא השלים הצד הטוב, לא ישלים צד הרע, ובזה יש לו רפואה, וסימן (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזל אשר גזל וגו', ואין בני אדם נענשין יותר מזה, אבל הקב"ה מעניש אותו בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי המתדבק באמונה הקדושה ומשתדל תמיד בעבודתו של מקום לעשות הישר בעיניו להתדבק בו, כענין שנאמר (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בי"י אלהיכם חיים כלכם היום, עד כאן לשונו: