Chasidut על משלי 20:22

והנה לפי זה יש מקום לומר שמעשיהן של רשעים חפץ יותר כשיחזרו בתשובה, משהיו צדיקים מתחילתן ועד סופן. אבל באמת זה אינו, כי אין הקב"ה חפץ בזה, ויותר חפץ השי"ת שיהיה צדיק מעיקרו, כי סוף כל סוף בעת שהיה רשע החיה את האילן הטמא והשלים האדם הבליעל, בסוד הכתוב (משלי כ כב) אל תאמר אשלמה רע, כידוע מזוהר הק' (ח"א ר"א ע"א) דלא אישתלים האי מנוולא אלא בחטאין דבני נשא. וזהו אפשר לכוין בהמאמר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב, דאשלים והתעורר אילן הטוב כל ימיו, ולא השלים האדם הבליעל דאקרי רע, בזה חפץ הש"י, אבל מכל מקום כששב ורפא לו והש"י יסלח לכל ישראל:

ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו (דברים ז כו), נראה לפרש ברמז הפסוק שהתורה מלמדת לאדם דעת האיך להתנהג באותיות ותיבות התורה ועבודה, דהנה ידוע כל דבור הוא שיעור קומה שההבל יוצא מרמ"ח איברים, על כן מדבור הטוב נברא מלאך בשיעור קומה, ובהיפוך להיפך ח"ו, והוא אשר דבר בקדשו הרב הק' כבוד אדמו"ר מהרמ"מ מ"כ בק"ק רימנאב זצוק"ל שבכלל אזהרת לא תרצח (שמות כ יג), שלא לדבר דברים בטלים, ושהוא מרצח שיעור קומת הדבור שהיה בו בקדושה, והבן. והנה בהיות האדם מדבר דברי תורה ותפלה במחשבה זרה חס ושלום, ובפניות אשר לא לי"י המה, אזי עושה שיעור קומה מס"א גם כן כלול מרמ"ח, ונקרא בהיפוך אתוון חר"ם, (רק שהוא רק לפי שעה, כי באמת מבואר בזהר שתפלה אחת בכוונה, מעלה אחר כך כמה תפלות עיין בזהר פקודי (ח"ב רמ"ה ע"ב) בהיכלות), וכשמדבר דבריו לפני י"י דייקא, עליו נאמר (ירמיה לא יט) רח"ם ארחמנו נאום י"י, על ידי הנאו"ם דהיינו הדבור שהוא לי"י רח"ם ארחמנו, כי השלים קומת הקדושה ברמ"ח. וז"ש ולא תביא תועבה אל ביתך היא מחשבה זרה אל בית"ך, הוא התיבה שכל אות נקרא אב"ן וכל תיבה בי"ת כנודע (ספר יצירה), כי באם תעשה כזאת ח"ו, והיית חר"ם כמהו ח"ו בהשתלם קומת הסט"א ח"ו. וזה אל תאמר אשלמה רע (משלי כ כב), שלא תגרום ח"ו על ידי אמירתך להשלים הרע הוא הסט"א, כמ"ש בזוהר (ח"א ר"א ע"א) דלא אשתלם מנוולא דא אלא בגין חובא דבני נשא, הש"י יזכינו לשוב אליו באמת ולהשלים שיעור קומת הקדושה במהרה בימינו אמן: