Musar על משלי 20:5

אבל אהרן, אע"פ שהיה הגדול שבישראל אחר משה, היה בערכו בתורה שבעל פה בערך דרך ארץ סוגיין דעלמא נגד ערך עומק הפילפול הנקראת תורה שיש בה מלאכה, כמו שכתבתי, כי סוגיין דתלמודא נקרא דרך ארץ. וזהו סוד שפירש רש"י כשקרא הקב"ה לאהרן ומרים היו עסוקין בדרך ארץ. וצורך עוד למים, מים עמוקים ואיש חכם ידלנה (משלי כ, ה), זהו משה רבינו ע"ה שהוא לקח האשה כושית. על כן קרא הקב"ה גם למשה להיות הענף אצל השורש, ואז הבינו אהרן ומרים שבדין פירש מאשתו הגופניית, כי לקח אשה זו והיא כלת משה. ובא הרמז (דברים לג, ד) תורה ציוה לנו משה מורשה, ודרשו רז"ל (ברכות נג, א) אל תקרי מורשה אלא מאורסה. ואז מובן אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא, ל), זה משה, וכל כך נזדכך בלקיחת אשה זו על דרך שאמרו רז"ל (ברכות לג, ב) יראה מילתא זוטרתא לגבי משה. וזה אשה יראת ה'. ואז מבואר הפסוק (תהלים יט, י) על משה רבינו ע"ה יראת ה' טהורה היא עומדת לעד, כמו שאמר לו הש"י ואתה פה עמוד עמדי:

זה לשון תולעת יעקב, יום הכפורים הוא יום התגלות המאור העליון, (רמז לכתר עליון הזורח ומשפיע לכולם, וע"י בינה נודע הדבר, כמו שכתוב (משלי כ, ה) מים עמוקים [עצה] בלב איש ואיש תבונות ידלנה), ששאר המאורות זורחים משם, הוא סוד העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, לפיכך נצטוינו להתענות בו לרמוז אל המאור המתגלה ביום ההוא אשר בהתגלותו יופיע כל מיני צהלה ושמחה וכפרה, כי היום גורם. ולפיכך נקרא יום הכיפור, שמקנח כל מיני לכלוך ומעבירו מלפניו, כענין שכתוב (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. וסוד הכתוב, כי בתחלה יכפר ויקנח המקדש העליון. ואמר יכפר, לרמוז על המקנח, ולפיכך בא בלשון נסתר, ואח"כ עליכם. ועוד עליכם בשבילכם, שיעביר מן המקדש את הגלולים ואת רוח הטומאה לטהר אתכם מכל חטאתיכם, ולפיכך באה הצעה הנמרצת בשעיר המשתלח, וכתיב (שם טז) וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, והיה ראוי לומר מכל חטאתם. אבל תרמוז לנו התורה הנוראה, שצריכין ישראל לעשות נחת רוח לכל חטאתם כדי לסתום את פיהם לבל יקטרגו עלינו. ולא עוד, אלא שבשביל זה נעשה סניגור ביום ההוא והקב"ה שומע עדותו ומכפר עלינו. והעולם הזה לא יזכה אליו כי אם נקי הנפש, לפיכך צריכין ישראל לנקות את נפשם ביום שהוא דוגמת עולם הנשמות ונקיון הנפש הוא לחזור בתשובה שלימה מדברים שבין אדם למקום ומדברים שבין אדם לחבירו ליכנס ביום ההוא נקי מכל חטא ופשע. ומי שאינו מעביר טינא מלבו מדברים אלה ביום זה, אין תפלתו מתקבלת אבל טובעת במקום הנקרא רפש וטיט, והוא סוד מצולת ים, ואינו עולה להתעטר בראשו של צדיק: