Musar על משלי 23:3

גדולה צדקה ששקולה כנגד כל הקרבנות. שנא' ביחזקאל המזבח שלש אמות וגו', וכתיב (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשולחן. לומר לך מה מזבח מכפר בזמן שבית המקדש קיים, כך בזמן שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו אם יאכיל בו עניים. וצריך שיאכילם ברצון ובנדיבות לב ולא יהיה כילי. והאוכל על שולחן כילי מנבל עצמו, שנא' אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו, וכתי' (משלי כג, ג) אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים, וכתיב (משלי כג, ח) פתך אכלת תקיאנה ושחתה דבריך הנעימים.

וילך לבית הכנסת בשמחה, ויתפלל באהבה ובדביקות, ומכל שכן בקדושת שבת עצמו שיהיה באהבה רבה. וגרסינן בפרק כל כתבי (שבת קיט, ב) תניא רבי יוסי בר יהודא אומר, שני מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. מצא נרות דולקת ושלחן ערוך ומטה מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה בעל כרחו אמן. ומצינו ענין זה מבואר היטב במדרשו של רשב"י ע"ה (ז"ח אחרי ס, א), כשאדם בא מבית הכנסת בערב שבת באים עמו מלאכים מצד זה ומצד זה ושכינה על כולם כאם על בנים, ובאותו שעה (תהלים צא, ז-י) יפול מצדך וגומר. רק בעיניך וגו'. כי אתה יי' מחסי וגו'. לא תאונה אליך רעה וגו'. וכל זה כשאדם בא לביתו ומקבל אושפיזיה בשמחה, וכשהשכינה רואה נר דלוק ושלחן ערוך ואיש ואשתו בשמחה ובשלום, שכינה אומרת זה משלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג). ואם לאו, שכינה הולכת ומלאכים עמה, ויצר הרע בא וחייליו עמו ומתחברים עמהם ואומרים זה משלי הוא ומן חיילי הוא, מיד רוח הטומאה שורה עליו ומסתלק יו"ד מן האיש וה' מן האשה ונקראים אש אש, ומאלו נקרא טמא, ועל זה נאמר (משלי כג, ג) אל תתאוו למטעמותיו של רע עין, ושלחנו מלא קיא צואה, עד כאן. לפיכך צריך להזהר בקבלת שבת בשמחה, ובהדלקת הנר ושלחן ערוך ומטה מוצעת לכבוד פני השכינה: