Musar על משלי 23:2

והא לך דברי פי חכם חן הרב הגדול הרמב"ם ז"ל מ"ש בענין הגדות ודרשות בהקדמת סדר זרעים וז"ל הדרש הנמצא בתלמוד אין ראוי לחשוב שמלעתו מעוטה ותועלתו חסרה אבל יש בו תבונה גדולה מפני שהוא כולל חידוש פליאות וחמודות נפלאות כי הדרשות ההם כשיסתכל בהם הסתכלות שכלי יובן בהם מהטוב האמתי מה שאין למעלה ממנו ויגלה מהם מן העניינים האלהיים ואמתות הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו וכל מה שכלו בו הפילסופים דורותיהם ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו עניינים רחוקים מן השכל שאין למעלה מהם ועשו דבר זה לעניינים נפלאים האחד מהם ללטוש רעיונות התלמידים וללבב לבותם ועוד כדי לעור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם ואלו היית מראה להם זוהר האמתות יביכו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם שנאמר בהם ובדומיהם אין מגלין להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בורים וכן החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה וכבר זכרו שאיש מן החכמים נכבד לאנשים בקיאים בחכמת מעשי בראשית והוא היה בקי במעשה מרכבה ואמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה ואמרו טוב הדבר וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו והכי ראיה על ענין זה דברי שלמה (שה"ש ד, יא) דבש וחלב תחת לשונך ופרשו עליהם השלום ואמרו שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים וזהו שאמר תחת לשונך שהעניינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים וכשיגלה הקב"ה מסוד הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות אז יבין מהם כפי שכלו ואין לאדם אם החכמה ודרישתה וההשתדלות אלא לעזוב ענינינו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב כמו שמצינו דוד המלך עליו השלום עשה כן באמרו (תהלים קיט, יח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכשיגלה הקב"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה ראוי לו לגנזה כמו שאמרנו ואם ירמוז מהם במעט ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמתתו כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו שאם יגלה אותו לכסיל אע"פ שלא יגנהו לא ייטב בעיניו ועל כן אמר החכם (משלי כג, ב) באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך ועוד שהלמוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו ענייני הרמזים ההם ולענין זה רמז שלמה ע"ה באמרו (משלי א, ו) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם ומפני אלו הסבות סדרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות על ענין שירחקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו ואין ראוי לסמוך החסרות אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שחסרון בא משכלו וכשראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטן ראוי לו להשתומם מאד על שכלו שלא הבין הענין עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה בפי יתרונות המזגים וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחד כן יש שכל איש אחד שכלם משכל איש אחד ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד משכיל מי שיסכל הדבר ההוא שהאחד נקרא שכל בפועל והאחד שכל בכח ובשביל זה יש דבריהם שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והבאור ואצל איש אחד הם רחוקים ונמנעים מהיותם ע"פ המעלה בחכמה והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבון ומשכיל והוא נעור ורק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאלו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם וג' שמינית פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו המדות האלה הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדות גודל כדור השמש אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג מהטענה השכילת תבאר לו בתחלת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ וידע שיעור גרם השמש והקפתה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ. ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפילו ראות גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע אדם למעלה שיכול למדוד אותו וידקדק מדתו בג' שמיני פעם זה דבר שוא שאין כמהו ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המדות וחכמת מה שהוא ראוי בתבניות הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה עליו ר"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמנסטי אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענת אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשעור הזה או שהשמש הוא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה מתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה הנה זה יוכל להיות ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמה האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים שהוא מן המדרגה שיעלו בה לאלהיות קל וחומר יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו מדרכי חכמות הלמודים אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאלוהו שאלות האלהות שהם צפונות בדרשות אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ ויקצר שכלו להבין דבר מהם ועל כן ראוי שנדין הדררשות ההם לכף זכות ונטיף לעיין בהם ואל נמהר להרחיק דבר מהם אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשינו בחכמות עד שנבין עניניהם בדבר ההוא אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה שהרי החכמים אע"פ שהיה להם מן התאוה ללמוד וטוב הרעיון והיגיעה וחברת החסידים הנכבדים והרחקת העולם בכל מה שיש בו היו מיחסים החסרות לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם והוא מה שאמרו (עירובין נג, א) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אינו אפילו כמחט סידקית וכ"ש אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו כאשר הודיענו הקב"ה (ישעיה כט, יט) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר יחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים בחולשת שכל וחוזק התאוה ועצלות בבקשת החכמה והזריזות בבצעי העולם ארבעה שפטיו הרעים ואיך לא נסמוך החסרון לנפשותינו כשנעריך אותו עליהם ומפני אשר ידעו עליהם השלום בענין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים ואין בהם סיגים צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם ואמרו (עירובין כא, ב) כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת ואין לך צואה רותחת גדולה מזה כסילות אשר השיאתו להלעיג וע"כ לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה ונותן יתרון להנאות המורגשות אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורות הבהירים עכ"ל:

כתיב (משלי כג ב): ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה. מה מאד צריך לזהר מכל נדנוד אסור התלוי באכילה, כי נמצא הגוך גדל באסור ואשמה הנפש ההיא, מרעה אל רעה יצא, כי טמאתה בשוליה ולא תוכל להשיג ארחות חיים ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולעבדו עבודה שלמה. לכן צריך להיות זהיר וזריז ולעמד על השוחטים שיהיו אמנים בקיאים ויראי ה' מרבים, ויזרז את בני ביתו שיבדקו יפה יפה עד מקום שידם מגעת על אסור תולעת, ולא יאכל פרי שגדל בו תולעים עד שיחתכנו תחלה ויבדקנו, וכן צריך לזהר הרבה מתערבת יתושים ופרעושים ומיני שרצים דקים הנופלים במאכל בימות הקיץ גם בלא דעת, וצריך להיות בקי בדיני יינות ומאכלים במגען של עכו''ם ונעלם מן העין וכדומה. ומה טוב ומה נעים להתנהג בפרישות ולברח מאה שערים של התר כדי שלא לכנס בשער אחד של אסור, כי כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז), ושמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו (משלי כא כג):

אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג): ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.